מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מהקמת המדינה ועד חגיגות ה- 70

תמונה מהמפגש הראשון של הקשר הרב-דורי
חלומות (1950) שמתגשמים - טיסה (1965)
סיפור חייו של סבי, יאיר שמיר

שמי יאיר, על שם מקים ומפקד מחתרת הלח"י (לוחמי חירות ישראל), ששמו היה אברהם שטרן וכינויו במחתרת היה יאיר. הוא נרצח על ידי הבריטים, בפברואר 1941.

שמות הוריי הם שולמית ויצחק. אבי היה שותף בחברה לבניה תשתיות: כבישים, דרכים, גשרים, מסילות ברזל וכדומה. אמי הייתה עקרת בית כל זמן שהיינו ילדים קטנים. לכשגדלנו יצאה אמי לעבודה כפקידה במשרד נסיעות.

חוויות מהילדות

תמונה 1

נולדתי ברמת גן, בשנת 1945. שנה לאחר מכן, אבי נעצר ונשלח על ידי הבריטים לאריתריאה שבאפריקה. אמי ואני נדדנו בבתים שונים בתל אביב. בדרך כלל, גרנו בחדרי הכביסה שהיו על גגות הבתים. עם הקמת המדינה בשנת 1948, שב אבי מגלותו באפריקה ואז עברנו לדירה קבועה, ברחוב חיסין 13, בתל אביב. הדירה הייתה בת 3 חדרים ובה גרה המשפחה שלנו עד 1977. אז, אבי ואמי עברו לירושלים לדירת שרד של יושב ראש הכנסת. בדירה ברחוב חיסין היינו משפחה בת 4 נפשות, שכללה את אבי, אמי ואחותי (שנולדה ב- 1949).

באמצע שנות החמישים, מעט לפני מבצע סיני (1956), אבי גויס ל"מוסד" ועברנו לגור בפריז. פריז האירה פנים להוריי, שהרי בהשוואה לתל אביב באותן שנים, היו בה הרבה מוזיאונים, גלריות, תיאטראות, מועדונים, מסעדות ועוד. אך, לנו הילדים, גלעדה, אחותי ואני, החיים יחסית לישראל היו חשוכים וחסרי חדוות ילדות. זאת הן בגלל מזג האוויר הקר והימים הקצרים של החורף והן בשל החיים הקשיים (לילדים ארץ ישראלים) בבית הספר עם המשמעת המכבידה ושעות הלימוד הארוכות. ואמנם לאחר שנה, הוחזרנו גלעדה ואני ארצה, כשאמנו דלגה בין ת״א לפריז ואבינו נשאר בפריז.

זיכרונות ילדות

סדר היום בתל אביב הקטנה והישנה בשנות ה- 50 היה כך:

בשעות הבוקר עד הצהריים התקיימו לימודים בבית ספר. אלא אם כן, היית משובץ למשמרת שנייה, שהחלה בשעות הצהריים עד הערב. בית הספר היסודי בו למדתי היה "הכרמל" (1951-1959). בית הספר התיכון היה "עירוני א'" (1959-1963). המשמעת בבתי הספר הייתה נוקשה. עם כניסת המורה היינו קמים, הפניה למורה הייתה לא בשמו הפרטי אלא בתואר "המורה". לא הייתה תלבושת אחידה, התלמידים היו בדרך כלל לבושים בפשטות. היו מגבלות בתחום האוכל – אסור היה להביא לבית הספר מאכלים יקרים כמו כריך נקניק וזאת על מנת לא ליצור הבחנה בין תלמידים מבתים אמידים לבין אילו שבאו מבתים דלים. לי כמובן יש זיכרונות ממורים מסוימים ורובם ככולם הם מתקופתי מהתיכון: המורה לאזרחות, מתמטיקה והמורה לכימיה. בתקופת התיכון הייתי חבר בתנועת הצופים וכן הייתי מדריך בצופי-ים. תקופת בית הספר היסודי פחות זכורה לי למעט מספר אירועים חריגים: בכיתה א' ירד שלג בתל אביב, אירוע נוסף שסוף סוף סללו כביש ברחוב שבו גרנו.

ב- 1956 עברנו לגור בפריז. בתקופה זו למדתי בבית ספר יהודי-דתי. בבית ספר זה, חוויותיי היו קשות, במיוחד לילד "צבר" שהגיע מארץ ישראל ונפגש בילדים יהודים גלותיים, שפחדו להתעמת עם ילדים שאינם יהודים. אני הייתי היחיד שמשיב מלחמה לאותם מציקים. לאחר כשנה, הודעתי להוריי שאינני רוצה להישאר בפריז וברצוני לחזור ארצה, גם במחיר שאהיה לבד בארץ. וכמובן חזרתי ארצה והייתי שנים לבד בדירת הוריי, כשהשכנה ממול דאגה לצרכיי.

חוויות מהצבא

מיד עם התגייסותי לצבא, התנדבתי לקורס טייס. שרתתי כטייס במספר טייסות בחייל האוויר והשתתפתי במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. ב- 1970, נשלחתי על ידי חייל האוויר ללימודי הנדסה בטכניון. את הלימודים סיימתי כמהנדס אלקטרוניקה ומחשבים וזאת לאחר ששבתי ממלחמת יום כיפור. במהלך שירותי בחייל האוויר, שילבתי טיסה והנדסה. בין התפקידים הבולטים שביצעתי היה מפקד יחידת ניסויים של חייל האוויר. יחידה זאת אמורה הייתה לתת מענה לצרכים המבצעיים. זו הייתה עבודה מאד מאתגרת ובה באו לידי ביטוי ניסיוני כטייס וכן יכולותיי כמהנדס. תפקיד מאתגר אחר שמילאתי היה מפקד בסיס בו שירתו אלפי חיילים רובם במקצועות הטכניים: אלקטרונאים, כימאים, פיזיקאים, מהנדסי מכונות, מהנדסי תוכנה ועוד… תפקידי האחרון בחייל האוויר היה ראש מחלקת מערכות שכלל אחריות מלאה על כל המערכות המוטסות והקרקעיות בחיל. בסך הכל שרתתי 25 שנה.

במהלך שירותי השתתפתי בשתי מלחמות משמעותיות:

1. מלחמת ששת הימים – זו הייתה מלחמה של ניצחון מוחץ של ישראל על אויביה. המלחמה החלה לאחר תקופת המתנה של מספר שבועות שבהן מצב הרוח והמורל היה נמוך ביותר. ישראל הייתה מבודדת – ידידיה בעולם נטשו אותה והאויבים מסביב בהובלת מצרים וסוריה הפעילו לחצים פסיכולוגים ואחרים. ואז מחוסר ברירה  ממשלת ישראל החליטה לצאת למלחמת מנע וביום שישי ליוני 1967, יצא חייל האוויר לפנות בוקר למשימותיו .עד הצהריים חוסלו כל חילות האוויר של מצרים, סוריה, עיראק, ירדן ולבנון. ובמהלך חמשת הימים הבאים כבשה ישראל את כל חצי האי סיני, רמת הגולן ויהודה ושומרון כולל ירושלים העתיקה. הייתה תקופה של רוממות רוח אשר שיקפה את המעבר ממורל נמוך לתחושת ניצחון.

2. מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) – המלחמה ״תפסה" אותי כסטודנט בטכניון, ביום האחרון של החופשה שבין שנת הלימודים השלישית לרביעית. זה היה כמובן יום חג, ופתאום צלצל הטלפון; על הקו הייתה פקידת המבצעים של הטייסת, שבקשה שנגיע לטייסת עד מחר בבקר – לתדריך הבוקר.

זו הייתה מלחמה קשה ביותר. אני נשלחתי לבסיס חצרים, להתחיל לארגן גף פריסה לסיני. לאחר מספר ימים בבסיס, עם הרבה טיסות שונות ומשונות לסיני, התארגנו ויצאנו לרפידים. אני הייתי צמוד למפקדה באום-חשיבה, ממנה נוהלו הקרבות ברחבי סיני.

המלחמה הזו השאירה בי צלקות פנימיות לא פשוטות. שנים לא יכולתי לדבר אודותיה, אך אספתי כל פיסת מידע עליה: מאמרים, ספרים וראיונות שנתנו אנשים שונים לאורך השנים.

ומן הצד האחר, במרבית שנותיי כמהנדס ומפקד בחייל האוויר, עסקתי ושקדתי למימוש לקחי המלחמה, שהיו בתחום אחריותי: פיתחנו מערכות מבצעיות שנתנו מענה לצורך של מודיעין בזמן אמת לטייס בקוקפיט (תא הטייס) בזמן לחימה, או לבקר ביחידת הבקרה בזמן ניהול קרבות אוויר או סיוע אווירי, או למפקדים במוצב הפיקוד החיילי בכל עת; הן במלחמה והן בימי רגיעה, ביום ובלילה. אלו היו שנים של יישום לקחי מלחמת יום כיפור, שהביאו למהפך שקט אך עמוק בחייל האוויר הן במבנה הארגוני, הן בדוקטרינות הלחימה והן בהצטיידות במטוסים ובמערכות חדשות וחדשניות.

בשנים אלו, כפועל יוצא מלקחי מלחמת יום כיפור, נכנסה ישראל בצורה מרשימה לתחום החלל עם לוויני תקשורת והן עם לוויני תצפית. לשמחתי הייתי מעורב גם בתחומים אלו ונתתי את תרומתי הצנועה לחיזוקה של ישראל, בעמידתה המתמדת מול אויבים המייחלים לחיסולה.

תמונה 2

 

נחיתות אונס

במהלך שרותי (כולל שרות המילואים), שנמשך 30 שנים, היו לי מספר נחיתות אונס שרובן ככולן היו בשל תקלות טכניות ומכולן יצאתי בלא פגע וגם המטוסים חזרו לכשרות מבצעית.

האחת – במהלך טיסה עם חניך בקורס הטיס (סיור וקישור), בשלב המתקדם. זה היה יום אביבי בהיר עם ראות טובה והטיסה הייתה ניווט בגובה נמוך, 100 רגל. לקראת סוף הניווט, כשהתקרבנו לבסיס (חצרים), כבה לפתע המנוע. נקטנו מיידית בפעולות הנדרשות והצלחנו למצוא חלקה חקלאית קטנה, שהייתה אמנם קצרה אך ללא מכשולים ובכיוון הרוח. נחתנו בשלום, ללא שום נזק גוף או נזק למטוס. לא הצלחנו ליצור קשר עם הבסיס (נחתנו בקפל קרקע) ולכן החניך נשאר לשמור על המטוס ואני הלכתי לישוב הקרוב נתיבות. יצרתי קשר עם מפקד בית הספר לטיסה, אל״מ רן פקר, ואז נשלח מסוק לחלצנו. הטייסים היו מפקד הבסיס ג׳ו אלון ז״ל וטייס המשנה מפקד ביה״ס לטיסה, רן פקר ז״ל. על נחיתה זו קבלתי: ציון לזכות חתום ע״י מפקד חיל האויר.

תמונה 3

 

נחיתת אונס אחרת שהייתה לי התרחשה בסיני, ממש כשירד הלילה, בטיסה בין ש״ת  רפידים (ביר-גפגפה) ואל עריש.

להלן סיפור המעשה: בשנים בהן למדתי בטכניון, הייתי עושה בטייסת תורניות בשבתות ובחגים. אחת התורנויות הנ״ל הייתה ביום כיפור וג'ף של הטייסת ברפידים. במוצאי החג, המראתי מרפידים לת״א, כדי להחליף מטוס קל שהיו לו בעיות מצבר וטעינה בכוונה לחזור למחרת עם מטוס שמיש. לאחר כעשרים דקות או רבע שעה מההמראה, התחיל המנוע לזייף ולקרטע ולא הצלחתי לשמור גובה, ולכן מיד התארגנתי לנחיתת אונס. עוד לפני שגם הקשר נדם (מחוסר מצבר), הספקתי להודיע לבקרה באזור, שאני נוחת בשטח, בגלל תקלה וכן נתתי את הכיוון והזמן (הטיסה) מרפידים.

הנחיתה נעשתה כמעט בחושך מוחלט וקשה היה להבחין בקרקע או להעריך את טיבה או את הגובה. לבסוף, נחתתי בשטח חולי, המטוס מיד נעצר אך לא לפני שהמדחף פגע בקרקע. אני והנוסע (טרמפיסט) שהיה איתי התחלנו לאסוף שיחים ולקושש ענפים אותם הרטבנו בדלק של המטוס כדי להציתם ולסמן למחלצים את מקומנו. ואמנם, לאחר כשעה, שמענו את הרעש האופייני למסוקים. הדלקנו את המדורה שהכנו ותוך דקות נחת לידנו מסוק החילוץ שהיו בו רופא, חובש וחיילים (לשמירה על המטוס). לשמחתי, לא נדרשנו לשום טיפול רפואי או עזרה ראשונה. להפתעתי, הטייס היה ידידי, שאול נצר, שהיה חניך באותו קורס טייס (46) ביחד איתי. לאחר מספר ימי עבודה בשטח, המטוס הוכשר לטיסה והמריא בשלום, כמעט מאותו מקום בו נחתתי.

הערה: לא זכיתי בציון לזכות על נחיתה מוצלחת שכזו, אלא נשפטתי על כך שלא הייתה ברשותי מערכת "Sara" לאיתור טייסים… אני פשוט הייתי בתכנון לצאת בת״א לבילוי ואיך אפשר לעשות זאת עם מערכת ״SARA"…

נחיתת האונס השלישית שלי הייתה בצפון הארץ: הייתי במשימת סיור בלבנון וזאת עם קציני איסוף מודיעין. מזג האוויר היה חורפי ועם עננים נמוכים יחסית. במהלך הסיור התחילו בעיות מנוע אשר כבה ולאחר ניסיונות התנעה התחיל לפעול אך שוב כבה. אני פניתי מיד עם תחילת הבעיות לכיוון ישראל ואף דיווחתי בקשר על קשיי. לאחר זמן קצר המנוע כבה שוב ומאחר והיינו דיי נמוכים התארגנתי לנחיתת אונס בשטח לבנון ואף הודעתי ובקשתי חילוץ, מעט לקראת נחיתה ניסיתי שוב להתניע ולמזלי המנוע תפס, התחלתי לטפס שוב לגובה ולטוס לכיוון ישראל, המנוע פעל אך באופן לא סדיר אך הצלחתי לשמור גובה ואף להגיע לשדה הנחיתה של דלתון. נחתנו בשלום ולאחר זמן לא קצר של מתח ודאגה. הצוות שיצא לחלצנו מהלבנון חלצנו מדלתון. לימים המנוע נבדק ונמצאו בו אבנים במאייד, מאחר והייתי באותה תקופה סטודנט בטכניון ולא הייתי פעיל בטייסת (למעט משימות מזדמנות כטייס הצ״ח, הצבת חרום) לא היה מי שידאג שאקבל את הציון לזכות שמן הראוי היה שאקבל.

הטיסה העלומה לעיר המסתורית :פטרה

בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים, שיא המאוויים והחלומות של הנערים והנערות בתנועות הנוער למיניהן, היה לטייל לפטרה.

פטרה היא עיר נבטית שכל בתיה, ארמונותיה ומקדשים חצובים בסלעי האבן בנובית שצבעה אדמדם. ההגעה אל העיר הייתה מסוכנת ביותר; היה צורך לחצות את הגבול לירדן ולהתחמק מהבדואים הרצחניים בסביבה. ואלו שהגיעו נאלצו מיד להתחיל לחזור בטרם יתגלו עקבותיהם בחולות. רבים וטובים שניסו להגיע שלמו בחייהם ורק מצבות זיכרון לאורך הגבול נשארו לספר את סיפורם העצוב. החלום להגיע לפטרה היה גם חלומי והצלחתי להגשימו וזאת בטיסה נמוכה ותוך כדי התחמקות מכל מכשול ואפשרות להתגלות. את הביקור הנ״ל הנצחתי בסדרת תמונות שהפכו לחלק מהארכיון המשפחתי.

עותק מהתמונות הגיע למחלקת המודיעין של פיקוד הדרום. ולימים כאשר אלוף הפיקוד, אריק שרון סיים את תפקידו ופרש מצה"ל הוא קיבל כשי תמונה גדולה וברורה מהתמונות שצילמתי בפטרה. התמונה גרמה מיד לסקנדל, שהרי אי אפשר היה להגיע לשם ואף אסור היה לנסות להגיע לשם והנה פתאום יש תמונה של מישהו שהגיע ואף חזר… התמונה הזו  תלויה עד היום לתפארת בחדרו של אלעד, דודו של רועי..

פטרה

תמונה 4

 

פיתוח מערכות חדשניות עבור חייל האויר

בחלק נכבד מתקופות שרותי כקצין ומהנדס בכיר במערך הטכני של חייל האוויר, הייתי אחראי לפיתוחן של מערכות קרקעיות ומוטסות. זאת במסגרת פרויקטי פיתוח רבי היקף שנמשכו שנים מתחילתם ועד הבאתם לסטטוס של מערכות מבצעיות בחייל האוויר. חלקן הגדול של המערכות הנ״ל היו מערכות ל״א (לוחמה אלקטרונית).

המערכות היו ברובן מוטסות או כפודים שנתלו על כנפי המטוסים או כמערכות פנימיות(אינטגרליות של המטוסים). אחת המערכות המתוחכמות ביותר הייתה המערכת האינטגרלית במטוסי ה- F16 שנקראה ״אימפריה״ ואשר פיתוחה נמשך שנים רבות. לימים כאשר דרור, אביו של רועי, שהיה עתודאי, מהנדס אלקטרוניקה בחיל האוויר הוא עבד על המערכת ואף היה קצין המטה האחראי עליה. קרי: הכנסת שיפורים רבים בהתאם לצרכים המבצעיים ומתן פתרונות להארכת חיי המערכת ע״י הכנסת רכיבים טכנולוגיים חדשניים לתוכה.

תמונה 5
   
תמונה 6

הזוית האישית

נהנינו מהמפגשים ואיחלנו לרועי הגשמת חלומות ולסבא יאיר בריאות טובה!

מילון

לח"י
לוחמי חרות ישראל (ידוע בראשי התיבות לח"י) הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. לח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם על ידי הממשלה הזמנית. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ציטוטים

”״אוי למתחמק ולמחפש הדרכים הקלות והחלקות, שאין דרכים כאלה; הקלות הופכות נקלות והחלקות חלקלקות.״“

הקשר הרב דורי