מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא אמוץ היימן, נולדתי בארץ בבית חולים ברחובות וגדלתי בקיבוץ חולדה. הוריי היו נתן ואלה היימן והיה לי אח שגדול ממני ב 5 שנים בשם מיכה. מיכה היה צנחן ונהרג במלחמת ששת הימים כשהוא היה בן 24.

הילדות בקיבוץ

גרתי בבית הוריי עד שהייתי בן חודש, לאחר מכן עברתי לגור בבית הילדים. בבית הילדים עשינו כמעט הכל: אכלנו, שיחקו, ישנו… את הוריי פגשתי רק בשעות אחר הצהריים, בשבתות ובאירועים מיוחדים בקיבוץ. חבריי היו הילדים שגרו איתי בבית הילדים, איתם הייתי כמעט כל היום ושיחקנו במשחקים כמו "דודס", במשחק לוקחים חתיכת מקל, נותנים למקל מכה והוא עף. בקיבוץ כל ילד היה צריך לעבוד כבר מגיל קטן ואני עבדתי במשק החי, בו היו מגוון בעלי חיים כמו תרנגולות, עיזים וחמורים.

בילדותי לא היו לי הרבה תחביבים אך נהניתי להמציא משחקים כמו – תפיסת דבורים, לקשור אותם בחוט ולתת להם להתעופף בחדר. כשהייתי קצת יותר גדול התחלתי להתעניין באלקטרוניקה ובניתי כל מיני עבודות יד אלקטרוניים וגם נהגתי לצלם ולפתח תמונות.

אני וחבריי לבית הילדים למדנו בבית ספר בקיבוץ, למדנו אותם מקצועות כמו שאתם לומדים כיום – תנך, גאוגרפיה, אנגלית. היו לי יחסים ממש טובים עם מוריי (שגם הם היו חבריי הקיבוץ). כנראה בגלל זה הם לא היו נוקשים וקשוחים איתנו. בבית הספר לא הייתה תלבושת אחידה, כל ילד היה לובש את הבגדים שהביאו לו ממחסן הבגדים. כל בית הספר היה יוצא פעם בשנה לטיול שנתי ובמשך השנה לטיולים קטנים ביער, בפרדס ובמטעים שהיו ליד הקיבוץ. מדי פעם חבריי לכיתה היו מארגנים מסיבות סלוניות, משמיעים מוזיקה בפטיפון ורוקדים ביחד. בימי ההולדת כל ילדי בית הילדים וילד יום ההולדת היו הולכים לחדר האוכל. היינו שרים שירים לילד יום ההולדת, משחקים משחקים ואוכלים עוגה. היינו גם מושיבים את ילד היום הולדת על המריצה ומריצים אותו בכל הקיבוץ.

הקמת משפחה

כשהייתי בצבא שירתתי בחצור וכוכבה (אשתי) בשלישות. בזמנו, כדי להוציא שיחת טלפון מהבסיס היינו צריכים להתקשר למרכזייה. כאשר חייגתי לקבל קו טלפון לשיחה מחוץ לצבא, סבתא ישבה ליד חברה שלה שהייתה במרכזיה וכאשר שמעתי את קולה ביקשתי מחברה שלה לתת לי לדבר איתה, וכך התחיל הקשר שלנו. בהתחלה דיברנו שעות בטלפון, אחרי כמה חודשים קבענו להיפגש בתחנה המרכזית בתל אביב, אני הגעתי בזמן אבל רציתי לבחון את סבתא שלך, ולא ניגשתי ישר אליה, אלא הסתכלתי מהצד וראיתי את התגובות שלה לאנשים. רק כשראיתי שהיא מתכוונת לעלות לאוטובוס שלוקח אותה הביתה שלה, ניגשתי והצגתי את עצמי. בהמשך התחתנו והבאתי את כוכבה לקיבוץ לגור איתי. אני וכוכבה נשארנו בקיבוץ ונולדו לנו 4 ילדים. מיכה הבן הראשון שלנו, קיבל את שם אחי שנפל במלחמת ששת הימים. לפני חג הפסח כשהיה בן 5, מיכה וחברו הלכו לחפש דגים וצפרדעים בבריכה של הקיבוץ ומיכה טבע. אנחנו לא יודעים מה בדיוק קרה שם, כנראה שהוא נפל לבריכה שהייתה עם מי הגשמים, החבר שהיה איתו רץ לקרוא לעזרה מהחברים שגרו ליד הבריכה, הם ניסו לעשות לו החייאה ולקחו אותו מהר לבית החולים. כשהגענו לבית החולים הודיעו לנו שהוא נפטר. נולדו לנו גם נתן שהיה בן שנתיים כשמיכה טבע, אורן ואז נעמה. אחרי 39 שנים בקיבוץ עברנו כל המשפחה לגבעת שמואל. יש לנו 9 נכדים בסה"כ: איה הנכדה הבכורה שלנו בת 19, חיילת, והנכדה הקטנה ביותר עלמה בת שנתיים.

כל המשפחה ביום הולדתי ה-70

הזוית האישית

הנכדה מיקה: ממש שמחתי מכתיבת העבודה בגלל שגיליתי דברים חדשים על סבי. למדתי על החיים בקיבוץ ובעיקר בגלל שהעבודה קירבה בינינו. בנוסף למדתי שסבא שלי מתחת למבט הקשוח שלו הוא בעצם בן אדם רגיש.