מאגר סיפורי מורשת

שמי הפרטי הוא קטי (קטרינה), קראו לי על השם של אימא של סבא רבא שלי, שם המשפחה שלי הוא יפה. המשמעות של השם הוא: שמחה.

נולדתי בשוודיה בשנת 1953 להורים דור שני של יהודים. היה לי אח מבוגר ממני בשנתיים וחצי, הוא נולד בשנת 1951. אבא שלי היה במחתרת וברח מנורבגיה לשוודיה במלחמת העולם השנייה, כל המשפחה שלנו שנשארה בנורבגיה הושמדה ולא ראינו אותם יותר.

אני יחד עם אחי

בערב ליל פסח בשנת 1962 הודיע לנו אבי שאנחנו עוברים לישראל. זו הייתה הפתעה לא כל כך טובה לילדה בת 7. היה לי קשה הרעיון לעזוב את כל החברים לקראת הלא ידוע ולהגיע לארץ שאני לא מדברת את השפה בה. הייתי מאוד עצובה וכעסתי מאוד על ההורים שלי.

הגענו לישראל שנה אחרי כן, בשנת 1963, בספינה "תיאודור הרצל" החוויה על האונייה הייתה נהדרת ובסיומה הגענו לנמל חיפה. עזבנו ארץ קרה מאוד במינוס 20 מעלות והיינו בדרך לארץ חמה מאוד. זו הייתה הרגשה מוזרה להגיע לארץ שונה לגמרי. משם לקחו אותנו לקיבוץ מעגן מיכאל וקיבלו אותנו יפה מאוד.

סבתא בצעירותה

ארץ ישראל 

אבא שלי קיבל עבודה באל-על ועברנו לגור בסביון, קרוב ללוד, כי זה היה קרוב לשדה התעופה. בסביון היו לי מהר מאוד הרבה חברים ורובם דיברו אנגלית. תוך חצי שנה כבר למדנו לדבר עברית והרגשנו בבית. לבית ספר הגענו ברכיבה על אופניים. כל יום שני הינו לוקחים כיסא והינו צופים בסרט על הקיר של הסופרמרקט. לתיכון נסענו בטרמפים לאירנית ט', שם הצטרפתי לנבחרת ישראל באתלטיקה לריצה 100 מטר ורצתי במכביה בשנת 1968. החוויה הכי טובה היתה מחנה האימונים בווינגיט ולהכיר את מרק שפיץ אישית. השתתפתי במרוץ שליחים 4×100 בנבחרת ישראל.

בגיל שש עשרה נסעתי עם ההורים לפיליפינים, שם אבא שלי עבד בתור סגן מנהל של חברת התעופה הפיליפינית. זו הייתה חוויה מיוחדת: למדתי בבית ספר האמריקאי וטיילתי בכל המזרח הרחוק. לא היו בפיליפינים יהודים צעירים אז אבא שלח אותי חזרה לישראל והתגייסתי.

תקופת הצבא

בתחילת 1973 התגייסתי בתור חיילת בודדה לצבא. שירתי בבקו"ם ואז פרצה מלחמת יום כיפור. התפקיד שלי היה לשחרר חיילים פצועים, הייתה אוירה של בטחון ולא של פחד וחשש. נשארתי חצי שנה יותר בשירוץ אחרי המלחמה כדי לשחרר את החיילים שלא שוחרו במלחמה.

היה לי אח שגם היה אלוף ישראל בריצה, הוא נפצע במלחמת לבנון ושירת בתור רופא. הוא נפטר לפני עשר שנים מסרטן.

חיים אחרי הצבא

ההורים בינתיים חזרו לגור בנורבגיה אני התחלתי לעבוד בחברת תעופה כדי שאוכל להמשיך לטוס חינם. בשנת 1976 פגשתי את בני, יהלומן מבלגיה. תוך חצי שנה התחתנו ועברנו יחד לגור בבלגיה. אחרי שנה נולדה נטלי, בתנו הראשונה. לאחר חמש שנים נולד הבן – איב יעקב. בבלגיה היו לנו חיי חברה ישראליים מאוד טובים .

משפחתי היקרה

נפרדנו אחרי ארבע שנים ונסעתי עם הילדים לדרום אפריקה, שם גרנו צמוד לבית ספר היהודי והילדים גדלו בחופשיות כמו בארץ.

אני ונכדיי היקרים

היום, שני ילדיי נשואים עם ילדים מקסימים משלהם וכולם חזרו לגור בישראל. אני עדין תקועה בדרום אפריקה ומקווה שבקרוב המצב עם הקורונה יהיה טוב יותר ואוכל להיות ביחד עם הילדים והנכדים.

נהנים עם אדם ואחיו הגדולים – נהנית מכל רגע עם נכדיי האהובים

כל שנה הילדים היו באים  לדרום אפריקה לבקר אותי יחד עם הנכדים היקרים, תענוג כל פעם מחדש.

הזוית האישית

אדם: אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. אני בחרתי לעשות את התכנית עם סבתא מצד של אימא שלי שגרה בדרום אפריקה. עכשיו בגלל הקורונה אנחנו יכולים לעשות את התכנית אתה דרך הזום. שם החיבה של סבתא שלי הוא "גראני" כי אימא שלי דוברת אנגלית, אז אנחנו אומרים סבתא באנגלית. נהניתי להקשיב לסיפורים של סבתא שלי ורציתי לשתף אתכם בכמה מהסיפורים והחוויות של החיים שלה.

קטי: הייתה לי חוויה לשבת עם אדם ולספר את סיפורי. הזום העניק לנו את ההזדמנות לעבוד יחד ולמזלי הזום מאפשר לי להשתתף בתכנית. אדם התעניין מאוד ואני בטוחה שהוא יזכור את כל הסיפורים.