מאגר סיפורי מורשת

ביום-יום קוראים לי סימון אבל יש לי שם נוסף, מיכאל. אני קרוי סימון על שם הסנדק שלי ומיכאל זה הקשר לשורשים ולזהות היהודית שרצינו לשמור בגולה, בגיאורגיה.

נולדתי ב-04.01.1951 בסוראמי שבגאורגיה.

ילדות בגיאורגיה

גדלתי בסוראמי, מעין עיירה כפרית. החיים שם היו פשוטים, וכל המשפחה המורחבת התגוררה באותו רדיוס גאוגרפי. אלה היו חיים פטריארכליים וההוויי היה חמולתי. עבדתי בגיל מאוד צעיר ולא סיימתי את לימודיי. חפץ זכור היטב שיש לי אותו עד היום הוא מעין גביע בצורה של שופר, וכל פעם שהייתה שמחה במשפחה כגון ברית או חתונה היינו חוגגים בחצר ועורכים משתה שבו כולם היו לוגמים מהגביע בצורת השופר.

החיים סבבו סביב המשפחה והקיום היומיומי. ריחות של מאכלים הם זיכרון חזק אצלי. אימא חנה ז"ל, הייתה בשלנית והייתה מכינה ממיטב מאכלי המסורת של גיאורגיה. ליד הבית היה טאבון שבו כל יום שישי אימא ז"ל ושכנותיה היו אופות לחם שבת גאורגי בשם "טוני פורי".

לא זכורים לי שירי ילדות, אלא שירים עממיים שעד היום אני וסבתא אוהבים להאזין להם בבית.  בביתי עדיין השפה השגורה היא גיאורגית ועד היום באירועים משפחתיים משמיעים שירי מסורת גיאורגים כגון: דדיג'אן ושלאחו. בחורף היה יורד שלג וזה היה מהרגעים הקסומים שבהם כל ילדי המשפחה נהגו לשחק בשלג ולהכין דמויות של שלג.

עלייה לארץ

בשנת 1973 עליתי ארצה, בזמן העלייה הייתי בן 21, כבר נשוי עם תינוקת בת חודש. עליתי  ביחד עם אחיי ואחיותיי, אבי ואמי. עם העלייה לארץ הגענו ישירות למרכז הקליטה "נורית" שבבאר-שבע, ומשם שיכנו אותנו בדיור ציבורי של עמידר בשכונת ד' צפון. כמובן שהחיים אז לא היו מודרניים ומפותחים יחסית להיום, אלא הבחירה נעשתה עבורנו.

לאחר שעברתי את שלבי הקליטה, התגייסתי למשטרת ישראל. בטרם עלייתי שירתי כחייל בצבא הרוסי, כך שמדים, חוק וסדר לא היו זרים לי. הייתי בתפקיד שוטר תנועה שנים רבות. בזכות התפקיד זכיתי לראות אנשים מפורסמים כגון: אליזבת טיילור, כשביקרה בארץ אבטחתי אותה כחלק מתפקידי כשוטר.

הזוית האישית

דניאל: היה לי כיף ומעניין מאוד לעבוד וללמוד על השורשים שלי. אני מאחל לסבא הצלחה בריאות ונחת.