מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מהפרת והחידקל אל נתניה

סבא אליהו והנכדה מאי
החתונה של אליהו תקווה
"מיד כשראיתי אותה ידעתי שהיא תהיה אשתי"

נולדתי בעיר הבירה של עירק, בגדד, לאבא שלום ולאמא נעמי. גדלתי בבית שמח עם הרבה חברים בין נהר הפרת והחידקל. גרנו ברובע היהודי. דיברנו רק עיראקית אבל תמיד ידענו שאנחנו יהודים ומקיימים את מנהגי העם היהודי ותמיד ייחלנו להגיע לארץ ישראל. כאשר התגשם החלום להגיע לארץ, שמחנו מאוד ונישקנו את אדמת ארץ ישראל.

עלינו בשנת 1950. העלייה לארץ ישראל הייתה הדבר שכולנו ייחלנו לו – להגיע לארץ הקודש! אני זוכר שנכנסנו ל"נשר" גדול (מטוס). הטיסה מבגדד הייתה חלקה והנחיתה הייתה רכה אבל קשיי ההתאקלמות היו רבים. גרנו במעברות, צריפים רעועים. לא ידענו לדבר עברית , והדבר הקשה ביותר היה שינויי השמות. השם שלי בעירק היה אדוארד.

הגענו בתאריך 23/7/1950 לארץ לא מיושבת, שוממת וחמה אבל עם הרבה תקווה ואהבה. מיקמו אותנו בתחילה באזור פרדס חנה, לאחר מכן בבאר שבע ולבסוף בנתניה. לא גרנו בבתים, גרנו באוהלים פתוחים לרווחה. העלייה לוותה בקשיים כלכליים: מרמת חיים גבוהה וטובה בעירק לרמת חיים נמוכה במעברות. אך יחד עם זאת היינו מאושרים כי מצאנו לנו מולדת. במעברות לא היו מים זורמים, לא היה חשמל, לא היה גז, לא היה מקרר ואפילו קרח היה צריך לקנות. וכדי ללכת למכולת היה צריך לקבל תלושים בשביל לקנות מצרכים.

עוד מילדותי אהבתי את הצבא ואת המשטרה. החלום שלי היה להיות חייל ולשרת את המדינה ולהמשיך בקריירה צבאית. אבל לדאבוני, עקב מצב בריאותי (דלקות חוזרות באוזניים) נמנע ממני להגשים את החלום הזה. בכל זאת לא ויתרתי והתגייסתי בגיל מאוחר יותר לצבא.

את סבתא הכרתי כשבאה לבקר את אחותה הגדולה, שגרה מולנו. מיד כשראיתי אותה ידעתי שזאת תהיה אשתי, ולאחר שישה חודשים התחתנו ואז, מאי, קרה הדבר החשוב ביותר מבחינתך: אבא שלך נולד! ולאחר מכן נולדו לנו עוד שלושה ילדים: נעמי, סיגל ואבי. שלום נולד בבית חולים חדרה ב 8.5.1965; נעמי נולדה בבית חולים בחדרה ב 20.12.1966; סיגל נולדה בבית חולים בחדרה ב 17.7.1966; ואבי נולד בבית חולים לניאדו 28.6.1976.

בתקופה שאבא שלך, שלום, נולד, גרנו במצפה רמון כשמונה חודשים. גרנו בשכירות ושילמנו סכום של ארבעים לירות לחודש – ממש יקר לעומת המחירים היום. בכל התקופה הזאת סבתא לא הסכימה לצאת מהבית (מצפה רמון זה לא מקום כל כך נעים). אני עבדתי כל היום בעבודות צבע ולכן גם לא יכולתי לקנות מצרכים לבית, אז שילמתי לתלמיד שיעשה את הקניות בשבילנו. לבסוף הבנתי שלחיות במצפה רמון זה לא בא בחשבון וחזרנו לנתניה, לשמחתה של סבתא.

אבי היה הילד ה-25 שנולד בבית חולים לניאדו, ספרו רק 100 אנשים הראשונים שנולדו בתקופה ההיא, והוא היה אחד מהם – חגגו להם בר מצווה בבית חולים.

מאי, יש לי סיפור קטן על אבא שלך: בגיל שנתיים וחצי לקחתי אותו לחצר לשחק עם כדור. אחרי כמה רגעים הבנתי שיש לי ילד שהולך להיות שחקן כדורגל מאוד מוכשר. באותו רגע אמרתי לסבתא שלך שהילד יהיה בעתיד שחקן כדורגל מפורסם. כשבעל המכולת ראה אותו משחק, הוא אמר לי שהוא רוצה לתת לו כדור במתנה ואמר הילד הזה יהיה כדורגלן גדול, תזכור.

בתור גבר צעיר הייתי נוהג לבלות הרבה עם חברים בנתניה, העיר הזאת הייתה מאוד תוססת ומעניינת. בכל ערב העיר הייתה מתמלאת הצעירים וצעירות שרצו רק לבלות. היו בנתניה ארבעה בתי קולנוע שאת כולם הכרתי טוב טוב מבפנים, הלכנו הרבה להצגות ולסרטים.

משוב: הגענו לסיום המצגת, זה היה כיף גדול. תודה רבה לך, סבא, למדתי הרבה עליך ועל המשפחה שלי ואני גאה בך! אוהבת, מאי תקוה.

נכתב ב 2011

מילון

מצפה רמון
מצפה רמון היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. מצפה רמון שוכנת במרכז הר הנגב על שפת מכתש רמון, כ-80 ק"מ דרומית לבאר שבע וכ-150 ק"מ צפונית לאילת. תחום השיפוט שלה הוא 64,500 דונם. היא הוקמה בשנת 1956, כמחנה עבודה לפועלים שסללו את הדרך לאילת, והפכה ליישוב קבע. מצפה רמון הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1964.

ציטוטים

”אני זוכר בתור ילד שנכנסנו לתוך "נשר" גדול - היום אני מבין שזה היה מטוס“

הקשר הרב דורי