מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מהפרטיזנים, לתנועת הנוער, לחינוך לאומנות

סבתא ואני בסיור בבית התפוצות.
סבתא יפה כחיילת
המפגש בין סבא איזיקה לסבתא יפה, משולב במלחמות, אומנות ואהבה.

מהפרטיזנים, לתנועת הנוער, לחינוך לאמנות -סיפור אישי- 
זהו סיפור, על סבא איזיקה שעבר מהפרטיזנים לתנועת הנוער ולאחר מכן היה מחנך לאמנות במוזיאון ישראל ועליי, יפה, ילידת הארץ, חברה בתנועת ה"נוער העובד והלומד" והיום, מחנכת לאמנות. 
נולדתי בשנת 1942, בתל אביב, בבית חולים הדסה של תל אביב ברחוב בלפור. 
איזיקה נולד בעיר סרייבו, שביגוסלביה לשעבר, בשנת 1938. אני ביליתי את חיי הראשונים בתל אביב, המדינה שנקראה אז פלסטינה ובשנת 1948, עם הקמת המדינה עברנו לגור בעיר גבעתיים.
איזיקה בילה שנתיים ראשונות מחייו עם המשפחה בסרייבו, עיר שחיו בה בשלום יהודים, מוסלמים ונוצרים.
בשנת 1940 פרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים התקרבו לעיר סרייבו. אמא של איזיקה, לוטי, החליטה להוריד את הטלאי הצהוב שהיה תפור על שרוול המעיל. היא הלבישה את איזיקה בבגדים חמים והם ברחו מהבית ומהגרמנים והצטרפו אל הפרטיזנים.
 
הפרטיזנים היו קבוצת אנשים מלאומים שונים שהחליטו לברוח אל היערות מסביב לערים הגדולות לאסוף נשק ולהילחם בגרמנים. כל המשפחה של לוטי ממשפחת דנון ושל מנטו, אבא של איזיקה ממשפחת גאון נלקחו למחנות ריכוז ולא חזרו משם חוץ מאיזיקה וההורים שלו שהצטרפו לפרטיזנים.
בשנת 1948, כשהסתיימה המלחמה באירופה, חזרו ההורים ואיזיקה לסרייבו אבל לא הצליחו להתחבר לחיים בעיר, גם בגלל אנטישמיות וגם בגלל ההתעללות באיזיקה כילד בבית הספר, אז הם מחליטים להקשיב לשליח תנועת הנוער "השומר הצעיר" ולעלות לאנייה לארץ ישראל. הם הצטרפו לעולים אחרים מיגוסלביה, בולגריה ויוון והקימו יחד מושב בשם "בית הלוי", הנמצא עד היום בעמק חפר.
סבא איזיקה, נפטר בשנת 1997, קבור בבית הקברות של בית הלוי, ליד אביו אימו. אבא של איזיקה(מנטו) נבחר להיות מזכיר המושב ואמא של איזיקה (לוטי) עבדה בחקלאות בעיקר בקטיף תפוזים ובמיון תפוזים.באותה תקופה, ישראל הייתה מאוד מפורסמת בתפוזים שלה וחלק גדול מהתפוזים התפרסם בעולם בשם jaffa על שם העיר יפו שהייתה הנמל החשוב של מדינת ישראל.
המפגש ביני לבין איזיקה היה מפגש מקרי
אני הייתי חברה בתנועת נוער "הנוער העובד והלומד" סניף בורכוב, בעיר גבעתיים בקבוצה שנקראה "שיבולי שדה". כל שבת הייתה לנו פעולה סביב נושא מסויים בדרך כלל סיפורי גבורה, סביב שירים של התקופה והרבה פעילות ספורטיבית שקשורה לפעולות טרום צבאיות כמו בניית כלונסאות (עצים) לבניית מחסה או בישול מזון במדורה וכו'. באחת השבתות, קבוצת "שיבולי שדה" הלכה לפגוש קבוצה דומה בעיר הרצליה. היינו אמורים להוות יחד קבוצת צעירים המצטרפים לקיבוץ עין גדי ליד ים המלח.
היינו בדרך, קבוצת צעירים בלי כסף והיינו אמורים לעצור טרמפים כדי להגיע מגבעתיים להרצליה. אני לא הצלחתי לעצור טרמפ והתייאשתי אז חזרתי הביתה.בדרך חזרה הביתה לגבעתיים, פגשתי שכנה שלי שהזמינה אותי למסיבה סלונית. מסיבה סלונית בשונה מתנועת הנוער, כללה בני נוער שמתאספים כדי לרקוד ריקודים סלוניים כל מוצאי שבת. בעיניהם של בני הנוער בכל תנועות הנוער (השומר הצעיר, התנועה המאוחדת,  הנוער העובד והלומד ועוד) בני הנוער הסלוניים, נחשבו חסרי עניין ומשמעות.
תחילה היססתי מכיוון שהרגשתי, שאם אני אלך למסיבה הסלונית זו תהיה בגידה ברעיון של תנועת הנוער.
לבסוף, שוכנעתי והלכתי למסיבה עם השכנה. במסיבה, פגשתי את איזיקה.
גם איזיקה, הגיע במקרה למסיבה הסלונית. איזיקה באותם ימים, היה חייל בחיל האוויר והיה מוצב במחנה קטן בעיר אילת. העיר אילת הייתה באותה תקופה מנותקת מכל המדינה הקטנה שהוקמה בשנת 1948. לא היו הכבישים שאנחנו מכירים היום, ולא היה קשר יבשתי והקשר היחידי היה באמצעות מטוס שמגיע פעם בשבוע מתל אביב לאילת ומביא איתו מזון, בגדים וכו'..
 
איזיקה הגיע לתל אביב לחופשה במטוס חיל האוויר של יום שישי עם עוד כמה חיילים והיה אמור לחזור במוצאי שבת. באותה שבת, ירד גשם והמטוס לא המריא חזרה לאילת. איזיקה היה אורח אצל משפחת ברוך שגרה בגבעתיים, חברים של משפחתו. הדרך למושב בית הלוי הייתה רחוקה ואיזיקה החליט להישאר 'שבת' אצלם בגבעתיים. מישו ברוך, חבר של איזיקה עוד מיגוסלביה, הזמין את איזיקה למסיבה הסלונית.
חברות של 3 שנים נולדה במסיבה הסלונית והביאה לנישואין שלי ושל סבא איזיקה. אני עזבתי את תנועת הנוער והתגייסתי לצבא ואיזיקה סיים את הצבא והלך ללמוד בבית הספר לאומנות ואמנות בצלאל ועברנו לגור  יחד, בשנת 1960 בירושלים בשכונת ארנונה, ליד קיבוץ רמת רחל, הנמצא על קו התפר בין ירושלים החדשה לבין בית לחם שהייתה שייכת למדינת ירדן.
 
איזיקה באגף הנוער של מוזיאון ישראל
איזיקה שהיה אמן, צייר ופסל, קיבל הזמנה לבוא לעבוד כמורה מדריך באגף הנוער של מוזיאון ישראל שהוקם בשנת 1965. רעיון אגף הנוער במוזיאון ישראל, היה לאפשר לכל ילד לעבור חוויה של למידה באמצעות אמנות.התערוכה הראשונה שהוא עיצב נקראה "חיי יום יום ביוון". זו הייתה תערוכה מכוונת לתלמידי כיתה ו' ואפשרה לתלמידים "לטייל" במוזיאון בתוך המקדש של אתנה, בתוך הפוליס ולערוך דיונים באגורה.
 
איזיקה, כילד שואה, שלא הייתה לו ילדות רגילה כמו שאר הילדים, יצר לילדים תערוכות מלאות דמיון, משחק, חוויה והבנה של אמנות. התערוכה הכי מקסימה בשם "משחקי פיסול" הזמינה ילדים ומבוגרים, לשחק בפסלים מיוחדים שיצרו אמנים ישראלים ובינלאומיים לאגף הנוער. לתפקיד של יוצר תערוכות קוראים אוצר.
 
איזיקה הצטרף כאוצר ל"יד ושם". המקום שמשמר ושומר על סיפורי השואה בעולם כולו. הוא בחר לאצור תערוכה של ציורי ילדים מהשואה. עד לפתיחת התערוכה, לא היה ידוע שהילדים שהיו בגטו ובמחנות הריכוז, ציירו ציורים חיוביים של ילדים, מלאי אור ושמש, משחקים ופרפרים, שבאו מהדמיון של הילדים. מה שלמדנו חדש זה שילדים, באמצעות ציור ודמיון התגברו על הקשיים שלהם.
 
הסיפור שאנחנו כותבות, הוא רק חלק מהרבה סיפורים על תנועות נוער, על הפרטיזנים, ועל החשיבות של החינוך לאמנות. את הסיפורים האלה, מספרת אני לתמר נכדתי, ויש עוד סיפורים שנמשיך ונספר במפגשים  הבאים של שתינו. 
 
– סוף שאיננו סוף –  
 
העשרה
תנועת הנוער העובד והלומד: "הנוער העובד והלומד (הנוע"ל) היא תנועת נוער שיסודותיה בתנועת הנוער העובד, שהוקמה ב-1924 בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו על מנת להגן על עבודתם וזכויותיהם. "הנוער העובד" התמזגה בשנת 1959 עם התנועה המאוחדת ליצירת "הנוער העובד והלומד" (חברי תנועות אלו היוו, בתקופה שלפני קום מדינת ישראל, כמחצית מחברי ההכשרות המגויסות לפלמ"ח). התנועה מהווה היום את מעגל החיים הצעיר של תנועת דרור ישראל".
 
מוזיאון ישראל: "מוזיאון ישראל הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. המוזיאון שוכן בגבעת רם בירושלים, בסמוך אל מוזיאון ארצות המקרא ואל הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל והוא אחד המוזיאונים הגדולים ביותר בעולם. המוזיאון מכיל מעל ל-500,000 חפצי אמנות, המייצגים את שלל תרבויות העולם, מראשיתו, עד להווה; מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, האמנות הישראלית ואמנות העולם ותערוכות מתחלפות".
 
אגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל: "אגף הנוער והחינוך לאמנות ע"ש רות" הוקם עם היווסדו של מוזיאון ישראל בשנת 1966 כמרכז חינוכי של תצוגה ויצירה מתוך התנסות, משחק בסביבה המוזיאלית. בתחילת דרכו הוא יועד לילדים בלבד ומשך אליו אלפי משתתפים מדיי שנה בחוגי אמנות וסדנאות שונות. במהלך השנים התרחבה פעילותו והוא מרכז כיום את מרבית פעילויות החינוך וההעשרה של המוזיאון לכל הגילאים והמיגזרים. תערוכה שנתית לכל המשפחה עומדת במרכז הפעילות שמציע אגף הנוער". ויקיפדיה
 
תשע"ו

מילון

מסיבה סלונית
מסיבה סלונית זה מסיבה של קבוצת נוער משנות ה-60 שהייתה מנוגדת לפעולות תנועות הנוער

תנועת הנוער העובד
הנוער העובד והלומד (הנוע"ל) היא תנועת נוער שיסודותיה בתנועת הנוער העובד, שהוקמה ב-1924 בארץ ישראל על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו על מנת להגן על עבודתם וזכויותיהם. "הנוער העובד" התמזגה בשנת 1959 עם התנועה המאוחדת ליצירת "הנוער העובד והלומד" (חברי תנועות אלו היוו, בתקופה שלפני קום מדינת ישראל, כמחצית מחברי ההכשרות המגויסות לפלמ"ח). התנועה מהווה היום את מעגל החיים הצעיר של תנועת דרור ישראל.

מוזיאון ישראל
מוזיאון ישראל הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. המוזיאון שוכן בגבעת רם בירושלים, בסמוך אל מוזיאון ארצות המקרא ואל הקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל והוא אחד המוזיאונים הגדולים ביותר בעולם. המוזיאון מכיל מעל ל-500,000 חפצי אמנות, המייצגים את שלל תרבויות העולם, מראשיתו, עד להווה; מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, האמנות הישראלית ואמנות העולם ותערוכות מתחלפות.

ציטוטים

”אומנות ואמנות,נראה שזו אותה המשמעות. יש הבדל בין השניים. אומנות באנגלית - art ואומנות -craft.“

הקשר הרב דורי