מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר שיראז שבפרס (איראן) בגיל 11, עליתי ארצה עם משפחתי, דודים ובני דודים. מנינו יחד 19 נפשות. בפרס (איראן) השארנו מאחור את הסבתות, דודים נוספים והמון קרובי משפחה. בפרס אבי עבד כמוכר ירקות.

העלייה לישראל 

כשהגענו לארץ אני זוכרת, איך כולם נישקו את האדמה. נשארנו שנים עשר יום בשדה התעופה, שם קיבלנו ארוחות בוקר, צהרים וערב. רצו להעביר אותנו לכל מיני יישובים ומקומות רחוקים שהציעו לנו – גם בצפון הארץ וגם בדרומה, אבל אנחנו רצינו לגור בתל אביב ברחוב דיזינגוף.

בהמשך גרנו אצל דודתי: גרנו יחד 9 נפשות בחדר עם שתי מיטות, בנוסף לחצר קטנה שהייתה בבית. בהמשך הצליחה המשפחה לקבל דירה באור יהודה: בחדר אחד היו הבנות, בחדר אחר היו הבנים והיה גם חדר להורים. אני זוכרת אירוע מתקופת עלייתנו לארץ, יום אחד אחותי הלכה לגן וכשהיא חזרה מהגן היא אמרה ש"הם דיברו בלשון אחר, מסוג אחר", זאת בגלל שלא ידעה את השפה העברית. קשיי הקליטה היו גם במציאת עבודה. בפרס אבי הרי עבד כמוכר ירקות ובארץ נאלץ לקבל כל עבודה שנתנו לו. הוא עבד במוסך.

לא היינו מודעים אז לזכויות שלנו כמשפחה גדולה בת 9 נפשות אבל לא התלוננו, העיקר ומה שהיה חשוב לנו שהגענו לארץ ישראל!

מפגש ראשון כתת ותיקים  – בתכנית הקשר הרב דורי .

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפה אירנה בן זקן ותועדה על ידי התלמיד יונתן פרימו מכיתה יא' 3 מבית הספר התיכון מית"ר.