מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא מרדכי

בשנת 1888 ברח סבא רבא רבא מדרום רוסיה מאוקרינה (מה שנקרא הסופות בנגב). בדרך לישראל הצטרף לעוד יהודים ובדרך מלאה שודדים עלו לירושלים. בירושלים בשנת 1918 נולד סבא רבא בערב חג פורים ואל כן נקרא שמו מרדכי. ילדותו בירושלים עברה בצל מאורעות שונים שהיו בתקופה הזו בארץ ישראל. הארץ נשלטה ע"י הטורקים בשנת 1924 כבש הצבא הבריטי את הארץ ושלט כמנדט עד קום המדינה בשנת 1948.

בתקופה זו לחמו בארץ מחתרות. לכן היו האחים של סבא רבא מרדכי לוחמים במחתרת הנקראת אצ"ל (ארגון צבאי לאומי). מתוך עשרת האחים נפלו תוך כדי לחימה ארבע אחים (יעקב, יהודה, ציון ויפה רז ז"ל). היות והמשפחה הייתה במחתרת הצבא הבריטי חיפש עוד בני משפחה כדי לעצור אותם לכן סבא רבא מרדכי שינה את שם המשפחה לרייז.

בשנת 1940 סבא רבא מרדכי התגייס לצבא הבריטי ולחם במלחמת העולם השנייה נגד הגרמנים. בשלב מסוים נפל בשבי הגרמני והיה שם חמש שנים. אם שחרורו וחזרתו לארץ הצטרף לפלמ"ח ולחם עד הכרזת המדינה. עד יציאתו לפנסיה עבד בתעשייה הצבאית.

סבתא רבתא ליזה

בשנת 1920 נולדה סבתא רבתא ליזה בבולגריה. לאחר תקופה מסוימת נכבשה עירה ע"י הטורקים. בילדותה למדה סבתא רבתא בבית ספר היהודי המפורסם "אליאס". ילדותה עברה בנעימים ללא מלחמות בשינויים היסטוריים. שמות הוריה: אהרון ולונה. כמו כן היו לה עוד חמישה אחים. בשנת 1949 עלתה לארץ לאחר זמן קצר הכירה את סבא רבא מרדכי והתחתנו. נולדו להם 3 ילדים שמותיהם: רות, יונית, דן.

סבא רבא סלמן (שלמה)

סבא שלמה נולד בשנת1907 בעיר בגדד שבעירק. עד עלייתו לארץ הייתה לו חנות לתפירת בגדים לבית המלוכה העירקי. עם נפילת השילטון המלוכני החלו הפרעות ביהדות עירק והחלה  הבריחה לארץ.

סבתא רבתא לילווה (לולו)

נולדה בשנת 1918 בעיר בגדד בעירק. למדה בבית ספר יהודי. התחתנה עם סבא רבא סלמן ונולדו להם שישה ילדים. שמותיהם: יעקב, דוד, אלי, רחל, יוסי, עזרא. בשנת 1951 עלו לארץ במבצע "עזרא ונחמיה".

סבתא רותי – תולדות

באוקטובר 1951 נולדה בתל אביב בבית חולים "הקריה" (שנהרס מזמן). כבת בכורה במשפחה, וגרה בשכונת התקווה. בשנת 1958 עברה לגור בשיכון נווה צה"ל שהיה שיכון של אנשי צבא קבע ומשטרה. סבא רבא מרדכי עבד בתעשייה הצבאית ולכן יכולה המשפחה לגור בשיכון זה. סבתא רותי למדה בכיתה א' וב' בבית ספר "התקווה" (גם סבא עזרא למד איתה בכיתה זו). מכיתה ג' ועד כיתה ו' למדה סבתא בבית ספר "הגליל" לאחר מיכן עברה לחטיבה. בתיכון למדה סבתא במקצועי ג' וקיבלה תעודת טכנאית בניין.

בשנת 1956 (סבתא רותי הייתה בת 5) נפתחה מלחמה בגבול ישראל מצרים שנקראה "מבצע קדש" או "מבצע סיני". שם לחמו צבאות: צרפת אנגליה וישראל נגד מצרים שסגרה את תעלת "סואץ" למעבר אוניות. בשנת 1967 (סבתא רותי בת 16) נפתחה מלחמת "ששת הימים". שבו חזר לעם המקום הקדוש לנו "הכותל המערבי" תלמידי התיכון נדרשו לעזור למאמץ לכן עזרו במקומות הנדרשים כמו בתי חולים חפירת שוחות ומילוי שקי חול ועוד. לאחר סיום המלחמה סבא רבא מרדכי לקח את סבתא רותי לטיול שורשים לעיר העתיקה בירושלים.

בשנת 1973 (סבתא רותי בת 21) עוד פעם מלחמה "יום הכיפורים". במלחמה זו השתתפו גם סבא עזרא וגם סבתא רותי כאנשי מילואים. בזכות לוחמים רבים שעמדו באומץ רב מול האויבים, ולצערנו חלקם נפלו בקרבות, המדינה שלנו הצליחה להינצל. לאחר המלחמות האלו לשמחתנו הרבה החליטו מדינות מצרים וירדן לעשות שלום אם ישראל.

סבתא רותי  – ילדות

בשיכון שגרנו היו משפחות רבות והרבה ילדים .רוב הילדים היו באותם הגילאים ולמדנו באותו בית ספר. בשיכון לפני כל בלוק הייתה מדשאה ענקית  ועצים רבים וכל יום אחר הלימודים היינו נאספים ומשחקים במשחקים שונים כמו: מחבואים , שוטרים וגנבים, דג מלוח, שבעה אבנים, תופסת, חמש אבנים ועוד… פעם בחודש היינו מתארגנים והולכים לראות סרט בקולנוע שהיה בשכונת התקווה ולאחר מכן היינו מדברים ומפרשים את הסרט זמן רב. בקיץ היה הכי כייף כאשר סבא רבא מרדכי היה פותח ממטרות וכל הילדים היו לובשים בגדי ים ומשתוללים במים.

לעת ערב היו ההורים מוציאים מאכלים שונים לדשא וכולם היו נהנים מאוד. יש לציין: בזמן ההוא לא היו בבתים מזגנים לא אייפדים ובקושי טלפון יחיד למשפחה אחת. אך היה כייף גדול. בחופש הגדול לא הלכנו לקייטנה(לא היה כסף מיותר)כי האימהות לא עבדו בדרך כלל (היו עקרות בית). נסענו אם האימהות לים באוטובוס (לא היו רכבים פרטים).

לפעמים היו באים הדודים ובני הדודים לבקר והבית היה מתמלא בצחוק ושמחה. פרסנו מזרונים אל הרצפה וכל הילדים ישנו ביחד. הכיף הכי גדול היה שכל פעם כשלא היו שיעורים הלכנו כל החברה לספריה להחליף ספרים ולאחר מכן ישבנו אל הדשא וקראנו. הספרייה הייתה המקום הכי אהוב והכי מעניין.

בשנת 1966 סבתא רותי החלה ללמוד בתיכון מ"ג למקצועות שירטוט בניין מכונות ומפות. בשנת 1969 סבתא רותי הצטרפה להכשרה צעירה שבו צעירים בסיום הלימודים הצטרפו בקיבוצים שונים כדי ללמוד איך לתפעל ישוב חקלאי. מגיל 8-14 סבתא רותי הייתה בצופים. שם יצאה לטיולים ומסעות וגם לג'מבורי. למדה קשרים, מורס דגלים, לבנות בסנדות.

בסיום לימודיה יחד עם חברי ההכשרה הצעירה, הם הצטרפו לגרעין של הנח"ל. בשנת 1970 עד שנת 1972 סבתא רותי שירתה בצה"ל כשרטטת בחיל הקשר בבסיס הדרכה. משנת 1972 עד שנת 2015 סבתא רותי עבדה בחברת חשמל 43 שנה. כשרטטת חשמל היום סבתא רותי בפנסיה.

סבא עזרא – תולדות

בשנת 1951 בט"ו בשבט נולד סבא עזרא בעיר בגדד אשר בעיראק כבן השישי במשפחה. לאביו הייתה מתפרה אם כמה עובדים שתפרו מבגדים לבית המלוכה העיראקי. עם נפילת השלטון המלוכני על ידי המהפכה הצבאית עלו לשלטון אנשי הצבא העיראקי שלא אהבו במיוחד יהודים והחלו בפרעות ביהדות עיראק שגרמו ליהודים לברוח. חלק מהיהודים ברחו לאירופה (צרפת, אנגליה) וחלקם עלו בדרך לא דרך למדינת ישראל. מהארץ נשלחו נציגים דוברי ערבית עיראקית כדי לסייע ליהודים לעלות בחשאי לארץ ישראל. בשנת 1951 בגיל חודשיים עלה סבא עזרא עם כל משפחתו (שכללה סבים וסבתות דודים ודודות משפחה כוללת).

המשפחות השתכנו אם עלייתם לארץ במעברת אוהלים כנהוג באותה תקופה. עדיין היה חורף בארץ עם גשמים נוראיים ורוחות עזות ומידי פעם האוהל היה עף. המשפחה חיה בתקופת הצנע שהייתה נהוגה בארץ אחרי קום המדינה. כדי לקבל מוצרי מזון חלקו לתושבים בכל הארץ כרטיסי בולים. מוצרי צריכה חולקו בהקצבה לפי מספר הנפשות בבית. בשלב מסוים העבירו את המשפחות לצריפים על יד הישוב נחלת יהודה. בצריפים אלה לא היו מים זורמים. בשלב מסוים סבא רבא רבא סלמן (שלמה) נשלח לעבודת דחק.

בשנת 1956 סבא עזרא החל ללמוד בבית ספר התקווה כי עבר לגור בשכונת התקווה. בשנת 1966 סבא עזרא החל ללמוד בתיכון מקצועי "מקס פיין" ושם למד להיות טכנאי אלקטרוניקה. בשנת 1969 סבא עזרא מתגייס לצה"ל ומשרת בחיל האוויר בנ"מ(מערך אלקטרוני נגד מטוסים). בשנת 1973 לוחם סבא עזרא במלחמת יום כיפור בסיני כארבע חודשים. לאחר המלחמה סבא עזרא נכנס לעבוד בתעשייה האווירית בפרויקטים שונים ועד יציאתו לגמלאות עבד בפיתוח טיל החץ. היום נהנה סבא עזרא מזמן פנוי לקריאת ספרים, שחייה בים וטיולים.

מצב משפחתי 

בשנת 1974 באוגוסט סבא עזרא וסבתא רותי התחתנו. נולדו להם שלושה ילדים: מירב, בועז ולירן. בשנות ה-50 ברוב הבתים בארץ עדיין לא היו מוצרי חשמל כמו היום. המטבח היה מצויד במכשירים כמו פתיליה ולא כיריים גז. המקררים היו מקוררים על ידי בלוקים של קרח שנקנו ממוכר קרח שהיה עובר עם עגלת קרח רתומה לסוס או חמור שלוש פעמים בשבוע. כדי לחמם את הבית ולבשל היו התושבים חייבים לקנות נפט ממוכר הנפט שהיה עובר אם מיכל נפט רתום לסוס.

חגים

החגים נחגגו קצת אחרת מהיום. ראש השנה ויום כיפור- הילדים היו מצטרפים להורים לבית הכנסת ומגיל צעיר אף היו צמים ביום כיפור. חג סוכות- כל ילדי השכונה היו בונים סוכה מקרשים שאספו וסדינים ישנים שההורים נתנו. והבנות היו מכינות קישוטים מעיתונים צבעוניים ישנים ותמונות ישנות של ירושלים. את ההקפות בסוף החג היו עושים מסביב לשכונה עם ספרי תורה.

חג חנוכה- בחג זה היו מכינים לביבות ולא קונים סופגניות בשלל טעמים. ביום מסוים במשך החג בערב היו עורכים תהלוכת לפידים מסביב לשכונה כל ילדי בית הספר גדולים וקטנים.

ט"ו בשבט – בחג זה יצאו תלמידי בית ספר לנטיעות באזור השכונה. וכל ילד קיבל שתיל לשתול בביתו.

פורים – את התחפושות לחג היו מכינים בבית מבגדים שונים ולא קונים תחפושות כמו שעושים היום. במשך החג היו מבקרים אצל הדודים וגם השכנים עם משלוח מנות של ממתקים ואוזניי המן. בתי הספר היו עורכים הצגה על מגלת אסתר וגם עורכים תהלוכת תחפושות.

חג פסח –  לפני החג כל בית דאג לניקיון ולצחצוח לסיוד ולארור הבית לאחר החורף ולפני החג ולהוצאת החמץ. בערב החג היו מתאספים כל המשפחה המורחבת ויושבים לקרוא את ההגדה ולאכול את המטעמים שהכינו נשות המשפחה.

יום העצמאות – המדינה ביום זה הייתה עורכת מצעד צבאי בירושלים וכולם היו שומעים בשידור ישיר את מהלך המצעד. בערב החג היו במות בידור ואנשים היו מתאספים וצופים במופע של זמרים ורקדנים ולאחר מכן זיקוקי דינור.

ל"ג בעומר –  חודש לפני החג הילדים היו אוספים קרשים ומכינים מבגדים ישנים בובה בהתאם לאותו הזמן. (בובה של היטלר, נאצר, המן הרשע…).  ההורים היו מכינים חץ וקשת לילדי הגן. ולמדורה היו מביאים תפוחי אדמה תקועים בחוט מתכת. ההורים היו מכינים מדורה קטנה ומניחים קומקום לקפה.

חג שבועות – ילדי הגן היו באים למסיבת חג זה בבגדים לבנים וזר פרחים על הראש וסלסלה מקושטת בירק ופירות וירקות שונים בפנים. חג השבועות הוא חג המים היה נהוג בחג זה לשפוך מים על עוברים ושבים בשמחה.

הזוית האישית

הייתי רוצה לאחל לסבתא שלי רותי, בריאות ואושר.