מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו  בתאריך 15.9.1944. עלינו לישראל באנייה בשנת 1961, הייתי בת 17.

מספר שנים לאחר שעלינו לארץ, הכרתי את בעלי (זכרונו לברכה) ונולדו לנו ארבעה ילדים. גרנו במעברה, בירושלים, בשכונת קריית יובל.

שכונת קריית היובל

"קריית היובל היא שכונה בת כ-22,000 נפש בדרום מערב ירושלים. השכונה נוסדה בשנת 1954, שלוש שנים לאחר יובל הקרן הקיימת לישראל שחל בשנת 1951 ובו התכוונו להתחיל את בניין השכונה, ומכאן שמה".

קריית היובל – רחוב פלורנטין ב-1961 – (ויקיפדיה)

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים ובעלי יצא למילואים, הייתי צריכה לגדל את ילדי לבד בזמן המלחמה… בזמן האזעקות היינו הולכים ברגל למקלט של ההורים שלי בקריית מנחם. כל פעם שהיו הפגזות חזקות, חיבקתי את ילדי ונורא חששתי, רעדתי !!! הייתי נורא מודאגת !! הילדים בכו ולא הבינו מה קורה. לבעלי לקח זמן רב לחזור מהמילואים ודאגתי גם לו… לא ידעתי מה לעשות, הרי לא היו מכשירי טלפון ולא הייתה דרך לתקשר. בדרך לקריית מנחם הילדים לא הפסיקו לבכות ולא הבינו במה מדובר.

הם תמיד שאלו אותי: "למה יש אזעקה?" או "מתי זה ייפסק?" כעסתי. זה הלחיץ אותי מאוד. לא ידעתי מה לעשות ודאגתי כל כך והם שאלו אותי שאלות שלא היו לי אליהן תשובות. אחרי שהסתיימו האזעקות ונפלו הרקטות נשארנו אצל ההורים שלי וחיכינו לבעלי שיבוא. כשבעלי השתחרר לחופשה קצרה, היינו הולכים ברגל עם הילדים למעברה חזרה. בדרך חשבתי לעצמי כל הזמן,

"למה צריך מלחמות בחיים?"

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של אלון דודו וסבתא רחל דודו.