מאגר סיפורי מורשת

מקורות המשפחה בחלב (סוריה).  שני דורות בדרום אמריקה ושלוש דורות נוספים במדינת ישראל.

סבא שלי נולד בארגנטינה דור שני, הוא היה בנם הבכור של לילי ויצחק חמוי  אחריו נולדו דניאל רקל וויקטור. סבא אהב לשחק כדורגל, גוגואים ובגולות.

הם גדלו בבית חם ומשפחתי כשבכל יום אכלו ארוחות משפחתיות מסודרות ובערב שישי ערכו קידוש כהלכתו. המאכלים של סבתא רבא לילי היו משולבים באוכל ארגנטינאי כמו אמפנדס או מאכלים סוריים כמו פויו (עוף) מאודה (בתנור) עם תפוחי אדמה ולחמג'ין (שזה כמו פיצה רק עם בשר) קובה, ממולאים ועוד. המאכלים של סבתא רבא היו כל כך טעימים שלימים היא החלה למכור את תבשילה למשפחות אמידות הכולל בתוכם אפילו  את  נשיא ארגנטינה מנם, שהיה מזמין ממנה קייטרינג.

קורות חייו של סבא שלי (אליהו)

סיפור קורות חייו של סבי אליהו מתחיל לפני כמאה עשרים שנה במזרח התיכון בעיר חלב (ארם צובה) שבסוריה. באותם הימים, בתחילת המאה הקודמת (1900) בחלק במזרח התיכון, שלטו הטורקים ונהגו לקחת נערים צעירים בניגוד לרצונם לשרת בצבא הטורקי.

מי שיכל והיה לו אומץ ניסה לצאת מהאזור, לחפש את עתידו ולהגיע לאמריקה.

הסבא רבא רבא שלי (אליהו ציון חמוי)עלה לאונייה, בשנת 1905 והגיע לארגנטינה, הוא היה מורה בחלב והקים "חדר" בבואנוס איירס ובהמשך בית ספר ובית כנסת לקהילה החלבית בבואנוס איירס.

 סבא רבא רבא (חכם ציון) וסבתא רבא רבא רחל יחד עם סבא רבא  שלי (יצחק) וכל 11 האחים (בשנים אחרי תחילת המאה ה- 20).

"הכלב שבתמונה הוא לקישוט," באותם הימים יהודים לא החזיקו חיות מחמד.

בתמונה זו, נמצא אחד האחים של סבא רבא, מיגל ז"ל, שלא יצא לו להכיר, מאחר והוא נרצח כנער בארגנטינה לפני שסבא רבא נולד. המעניין בתמונה זו שכשנולד הדוד שלי, אופיר, בשנת 1985, הסבים ג'ני ואלי לא ידעו במשך שנים למי הוא דומה במשפחה. עברו שנים ולאחר התבוננות באותה תמונה של אותו האח שנרצח בשנת 1943, התברר שהדוד שלי אופיר מאוד דומה לו. ראו פלא, סימן שהגנים עוברים מדור לדור מבלי שמים לב על כך.

מצד האמא שלו, אברהם יוסף לוי (סבא רבא רבא שלי), הגיע גם לבואנוס איירס בשנת 1902, עסק במסחר, הרוויח כסף שאפשר לו לחזור לחלב ולבחור כלה (סבתא רבא רבא שלי) אמיליה (מילו) ולהביא יחד עם משפחתה דרך אנגליה ארגנטינה בשנת 1921לארגנטינה בשנת 1921.

סבתא רבא רבא אמילייה אסס (מילו)

המשפחה בארגנטינה

לסבים של אליהו מצד האבא (חכם ציון אליהו ורחל) נולדו 11 ילדים.  ולשני מצד האמא נולדו תשעה ילדים, נכון להיום, אף אחד לא נותר בחיים. מצד אמא נותר אח אחד וארבעה אחיות אחת מהן היא סבתא רבא שלי, שמה לילי, שחגגה לא מזמן 92 שנה.

סבתא רבא עם האחיות: ויקי, מריה ז"ל, פורטונה, לוסי, לילי וסילביה

סבתא רבא, לילי, מתגוררת עד היום בבואנוס איירס היא אישה חכמה, צלולה, מצחיקה, ומבשלת מצוין. למדה את השפה העברית על מנת שתוכל לתקשר ולדבר עם הנכדים והנינים ובנוסף למדה להשתמש במחשב ופעילה היום אפילו בפייסבוק. סבא רבא, יצחק נפטר בגיל 82 והיה חביב ואהוב על ידי משפחתו הענפה וחבריו.

בתמונה סבא שלי אלי עם אמא שלו (סבתא רבא לילי)

עליית סבא אליהו והשתלבותו בחברה בישראל

סבא אליהו בילדותו קרא ספרים על השואה, על כל מה שנעשה ליהודים באירופה, והתעניין בנעשה בישראל ובציונות והחליט לעזוב את משפחתו ואת ארגנטינה ולעלות לישראל במטרה להתגייס לצה"ל ולחזור לארגנטינה לאחר שירותו בצבא.

בגיל 17 עשה עלייה באוניה (Julio Cesare) והפליג במשך חודש ימים עד שהגיע לקיבוץ ניצנים. (השנה הייתה 1963).

תמונה מתחילת מרץ 1963, ימים לפני עלייתו לאוניה בדרך לישראל סבתא רבא מילו, סבתא רבא לילי, סבא רבא יצחק, סבא אלי והאחים של סבא דניאל, רקל, וויקטור.

והיום…..סבתא רבא לילי עם סבא אלי ואחיו דניאל רקל וויקטור.

קיבוץ ניצנים

כשסבא שלי הגיע לקיבוץ ניצנים, התגלתה לו חוויה מדהימה, המדינה הייתה צעירה, היא הייתה בת 15 בלבד. הקיבוץ היה מורכב מחברים ותיקים שנצלו בשואה, שנלחמו במלחמת הקוממיות ועולים שהגיעו בין היתר מדרום אמריקה. הסיפורים והחוויות שזכה לשמוע היו: מעניינים, כואבים והצביעו על הרוח, המאמצים והקשיים שעברו תושבי ניצנים וישראל במהלך הקמת המדינה. במלחמת העצמאות, ניצנים נפלה לידי המצרים, חלקם נהרגו ,חלקם נפלו בשבי וחלקם הצליחו לברוח. עם סיום המלחמה חלקם חזרו והקימו את הקיבוץ מחדש .לא במקום המקורי שהיה על הים, אלא על הכביש בין אשקלון לאשדוד.

בזמן כיתור ניצנים ע"י המצרים, הילדים הוצאו וניצלו כאשר נלקחו בחסות החשכה בלילה על גבם של המבוגרים מחוץ לקיבוץ, למקום בטוח. חלק מתושבי ניצנים נהרגו ואלה שנשארו נלקחו לשבי למצרים. עם סיום מלחמת העצמאות אלה שהוחזרו מהשבי ואחרים שנשארו בחיים הקימו את הקיבוץ מחדש במקום אחר, במקום שקיים עד היום. זו הסיבה שהזדמנה לו להכיר אנשים מדהימים ולשמוע סיפורי גבורה.

המתארים את ההיסטוריה של תחילת הקמת מדינת ישראל ואת אשר עברו בשואה באירופה טרם עלייתם לארץ ועד להקמת המדינה.

9 חודשים לאחר עלייתו לארץ, סבא התגייס כחייל בודד והגיע לנח"ל ובהמשך לחטיבת הצנחנים. מזג האוויר, השפה שעדיין לא הייתה שגורה בפיו, והמאמץ הפיזי הקשו לא מעט בתקופת שירותו הצבאי אך הצליח לסיים את שירותו בכבוד.

כחלק מהשרות, הקים יחד עם גרעין הנח"ל  "עירון "את הישוב "מי עמי"  בוועדי ערה שעל גבול הירדן וסמוך לישוב הערבי הגדול ביותר באותם הזמנים בשם "אום אל פחם".

עם שחרורו מהצבא חזר לקיבוץ ניצנים  ועבד ברוב ענפי המשק.

כמובן שהעבודה הייתה שונה לגמרי לעומת חייו הנוחים בארגנטינה.

בשנת 1967, סבתא שלי(פרידה אייזן ז"ל) הגיעה מחו"ל (מפנמה) לקיבוץ ניצנים, עם ההורים כתיירת, לביקור חברים  שהיו לה כשהייתה שנתיים קודם לכן בניצנים וכך הכירו בעידודם של הוריה, החליטה לעשות עלייה, נשארה בארץ והתחתנה עם סבא.

נולדו להם שלושה ילדים, לילך, ירון ודנה שהיא אמא שלי

במשך 7 שנות חברות בקיבוץ ניצנים סבא עבד בענפי החקלאות השונים ובעיקר בפרדסנות. סבא אלי וסבתא פרידה החליטו לנסות ולעבור לעיר.

ובעזרת משפחת אייזן (משפחת סבתא רבא מפנמה) הקים וניהל מפעל תעשייתי ביבנה בתחום הבורסקאות. ענף קשה ללימוד אבל הצליח להוביל מפעל להישגים יפים בענף לאספקת עורות לתעשיית ההנעלה. בשנת 1978 סבא ופרידה ז"ל  נפרדו. סבתא פרידה נשארה לגור ברחובות עם אמי ודודיי וסבא עבר לראשון והחל ללמוד מלונאות  בטכניון.

שירות צבאי

1964-1966 שירת בנחל מוצנח כולל הקמת היאחזות "מי עמי" באמצע הריכוז הגדול ביותר של אוכלוסיה ערבית על גבול ירדן של אותם הימים.

66-67 שירות מילואים בצנחנים במרדפים בבקעת הירדן.

פלוגה א' חטיבת צנחנים  55 הר הבית, ביום שחרור ירושלים

1967 מלחמת ששת הימים, השתתף בשחרור העיר ירושלים, הר הבית והיה בין ראשוני הצנחנים מפלוגה א' גדוד 71 חטיבת הצנחנים 55, שהגיעו לכותל המערבי והניפו דגל לאחר 2,000 שנה.

1968-1973 שירות מילואים במלחמת ההתשה. בתקופה זו המצרים הפציצו מעבר לתעלת סואץ על בסיס יום יומי.

1973פרצה מלחמת יום הכיפורים. צבאות סוריה ומצרים הפתיעו ותקפו בכל הכוח את ישראל עד לסיכון קיומנו. לאחר שבועות של לחימה קשה בכל החזיתות, חטיבת הצנחנים בפיקודו של האלוף אריאל שרון, קיבלו פקודה לצלוח את תעלת סואץ,  בסירות גומי בחסות הלילה.

צליחת התעלה וכיבוש הגדה המזרחית אפשרו להקים גשר גלילות על מנת להעביר כוחות גדולים מעבר ומאחורי הכוחות המצרים. פעולה זו שינתה את מהלך המלחמה. סבי צלח את התעלה לתוך קו הראשון של המצרים בסירת גומי השנייה של כוחות הצנחנים.

1981 מלחמת לבנון הראשונה. במסגרת מלחמה זו יצא לסבי להגיע לבירת לבנוון ביירות ועד לצפון לבנון במטרה לסלק את כוחות "ערפת" שהציקו וניסו להשתלט על האוכלוסייה הנוצרית במדינה זו. לאחר כחודשיים בישיבה בלבנון ועם נסיגת צה"ל השתחררנו.

שינוי תעסוקתי

לאחר ניהול המפעל משך כ- 10 שנים בשנת 1978, סבא ופרידה ז"ל נפרדו. סבתא פרידה נשארה לגור ברחובות עם אמי ודודיי (היא נפטרה בשנת 1996, ממחלת הסרטן). ולאחר הפרידה סבא החליט לשנות כיוון ולפנות לעולם התיירות והמלונאות הוא למד מנהל בתי מלון בטכניון.

ועם קבלת התעודה, לאחר שלוש שנות עבודה ברוב מחלקות מלון" מוריה" בתל אביב זכה להזדמנות מכובדת לפתיחת מלון חדש בים המלח כמנכ"ל המלון,  מלון לוט. עבודה זו אפשרה לו להטמיע רעיונות ונהלים כרצונו וליצור חוויות אירוח משך 3 שנים בהצלחה רבה.

מקצוע התיירות, והמלונאות בפרט הוא מגוון ומעניין ביותר, בגלל שכרוך בניהול צוות עובדים גדול וטיפול ומתן שירותי לינה, הסעדה ובידור לאלפי אורחים מישראל ומרחבי העולם. כמנהל מלון, האחריות על ניהול צוות עובדים גדולות  ויש  להשגיח על הנעשה במשך 24 שעות ביממה ובכל ימות השנה.

עם הזמן, התמתחותו במקצוע המלונאות הייתה בהקמת מלונות חדשים ובניהול ויעוץ במלונות כושלים. במשך 35 שנות הקריירה המלונאות ניהל כמה מלונות כגון: "מלון לוט" בים המלח, Duke Luxury" Apartments" במרכז לונדון, חוות בריאות "מצפה הימים" בראש פינה. "מלון דניאל" בהרצליה, "מלון מרינה" בתל אביב ובהמשך מרחצאות "חמי יואב". בנוסף עסק בייעוץ וחברות בדירקטוריונים שונים בתחום התיירות.

במהלך עבודתו במלון לוט הכיר את אשתו השנייה ג'ני, (ג'ני נחשבת לסבתי השנייה). הם התחתנו וטסו ללונדון לאחר שסבא קבל לידיו אתגר חדש… להפוך בניין שנבנה כמגורים בשנת 1876 למלון גדול ויוקרתי במרכז העיר. במשך בערך כשלוש שנים יצא לו להכיר ולארח אנשים ידועים ומעניינים מהארץ ומהעולם.

בלונדון נולד דודי אופיר. השהות בלונדון הייתה לסבא קשה עקב המרחק מילדיו שנשארו בארץ אבל בכל הזדמנות או חופשה שהייתה לאמי ואחיה הם טסו לבקרו בלונדון או שהוא בקר אותם בארץ העבודה הקשה האתגר והכרויות עם אנשים המפורסמים עזרו להפוך את שהותו בלונדון למעניינת ביותר.

כדוגמא אחת בלבד אציין את בתו של דוד בן גוריון, גאולה בן אליעזר. (עם חזרתו לארץ ידידות זו עזרה לדודי אופיר אשר נולד בלונדון לכתוב עבודה מעניינת על פעילותו כראש ממשלת ישראל הראשון).

לאחר כשלוש שנים חזר סבא לארץ והתיישב בראש פינה במשך כחמש שנים.

באותו זמן לקח על עצמו סיכון מקצועי ובמשך שלוש שנים בעזרתה הפעילה של סבתא ג'ני (שהייתה אשת יחסי ציבור במקצועה) הפך מלון קטן ומוזנח לחוות הבריאות היוקרתית והראשונה בארץ, "מצפה הימים".

גם כאן "במצפה הימים" הכיר מגוון גדול של אנשים אורחים מעניינים ביותר בתחום העסקים, האומנות, הבידור, הפוליטיקה  ובכירים אחרים ברוב תחומיי פעילות המדינה. מלון זה התמחה בתחום הבריאות והדיאטה באווירה תרבותית וקסומה של המקום והגליל העליון.

משם עבר לנהל את מלון נוף גינוסר, על שפת הכנרת. והפך למנכ"ל המלון השכיר הראשון בתנועה הקיבוצית. החוויה של הפיכת בית הארחה למלון ברמה גבוהה, המשרת תיירים בכל העולם הייתה מוצלחת ומאתגרת ביותר. בזמן שהותו בראש פינה נולדה הדודה שלי עדי.

עם סיום תפקיד זה עבר להרצליה וניהל את חטיבת המלונות חברת "בלנטיין" אשר רכשה את מלון "דניאל" בהרצליה. עם רכישתו נתבקש לנהלו כאשר מצבו הפיזי והכלכלי היה ירוד ביותר. במשך שנים בתחילת דרכו, מלון זה היה מפואר, כלל מסעדות ואולמות כנסים ואירועים ונחשב למפואר ביותר במזרח התיכון. המלון כלל בנוסף ל- 200 חדרי מלון וגם 150 דירות מפוארות בהם גרו בעלי דירות במגוון רחב של מעמדות. לקח לו זמן לשפר את היחסים עם אותם הדיירים אשר היו בשפל המדרגה במשך שנים עם ההנהלה הקודמת.

סבי הצליח לשדרג ולמקם את מלון "דניאל" לאחד המלונות המובילים בארץ במקום זה התקיימו כנסים ואירועים גדולים ומפוארים ביותר. זכורים לו בין היתר אירוח של כ- 2,500 איש בחגיגת יום העצמאות של מצרים. בנוכחות כל ממשלת ישראל, שגרירי מדינות העולם וצמרת החברה הישראלית. במלון זה נערכה חתונה מפוארת ורבת משתתפים של דודתי לילך ותומר וגם שם נערכו הבר מצווה של דודיי אופיר ועדי. מלון זה נוהל על ידיו במשך 7  שנים.

אמא והדודים: לילך, ירון, אמא, אופיר ועדי

.

עזר ויצמן, נשיא המדינה, במלון נוף גינוסר עם אלי חמוי, שמעון פרס, נשיא המדינה, במלון דניאל הרצליה

מכאן עבר לתל אביב וניהל  את מלון "מרינה" במשך 4 שנים והצליח להעבירו מהפסד לרווחים לאחר שמשך 6 שנים נוהל על ידי חברת ניהול בינלאומית ללא הצלחה מרובה.

בשנת 2006, סבא אלי וג'ני נפרדו. סבא עבר לגור בתל אביב וקיבל על עצמו משימה לנהל ולשדרג, במשך 4 שנים, את המרחצאות "חמי יואב" עד למציאת קונה או משקיע שייקח על עצמו את ההשקעות העצומות לשימור המקום. "בחמי יואב" מים חמים תרמו-מינרלים ממעמקי האדמה אשר מכילים בין היתר גופרית. מים אלה ייחודיים המסייעים לבריאות גוף האדם.

עד לאחרונה שימש כיו"ר ומנכ"ל "רשת הארחה בקיבוצים", ניהול השיווק כ- 32 מלונות בקיבוצים.

סבא אליהו הגשים את חלומו ומטרתו כאשר עלה לארץ ישראל ולקח חלק בהמשך בהקמת המדינה מרגע הגיעו לארץ. היה בקיבוץ, הקים מפעל תעשייתי, בנה קריירה מלונאית לתפארת ולקח חלק בכל מלחמות ומבצעים צבאים בישראל במסגרת חטיבת הצנחנים.

הוא הקים משפחה ענפה הכוללת בתוכה את סבתי פרידה ז"ל עם שלושת ילדיהם- לילך, ירון ודנה, אמי, עם ג'ני סבתי השנייה וילדיהם אופיר ועדי. ועם יהלי דודתי שנולדה לפני 11 שנים משפחה מורכבת ומאוד מגובשת בתוכה יש הקוראים לנו טלנובלה ארגנטינאית.

סבא אלי מתגורר בזוגיות עם חווה בהוד השרון, הקים משפחה ענפה בת שישה ילדים ובני זוגם, חלקם נשואים, ו- 8 נכדים מקסימים אשר גורמים לו נחת  רב.

סבי יצא לגמלאות ומתכוון להעביר זמנו בנעימים עם המשפחה ובנסיעות האהובות עליו ברחבי העולם.

הזוית האישית

הסיפ]ור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.