מאגר סיפורי מורשת

סבא נולד בבגדד, וכשהיה בן שנה הוברח לטורקיה עם אחיו ואמו בעקבות רדיפה של השלטונות אחרי אביו שהיה פעיל במחתרת היהודית . אביו של סבא התחבא בשגרירות צרפת כעשרה חודשים, עד שהם הנפיקו לו דרכון צרפתי והוא יכל לעלות לארץ ולהתאחד עם משפחתו בארץ. סבא הגיע לארץ בשנת 1950 בגיל שנה וחצי עם אמו ואחיו, מאז הוא תושב רמת גן בלבד.

בגיל שנה וחצי הגיע סבא לגנון, ולאחר מכן לגן עירוני ומשם לבית ספר "הגבעה" (כיום הוא נקרא "גבעולים"). בבית ספר זה למדו סבי מאיר, ושני אחיו הגדולים- מרדכי ועמיר.  בתקופת הלימודים בבית הספר העממי סבא הרגיש בטוח מהתנכלות של ילדים אחרים, היות ושני אחיו הגדולים למדו בכיתות מעליו.

סבא מספר שבתקופת בית הספר העממי הוא היה הולך עם אחיו עמיר להר נפוליאון ושם עמיר היה קוטף פרחים שונים כמו סביונים, כלניות ורקפות ולאחר מכן שותל אותם בחצר הבית.

כשסבא היה הולך עם חבריו להר נפוליאון הם היו לוקחים מקל וקופסא בקצהו וקוטפים סברסים מבעד לגדר של חווה של עיריית תל אביב, ולפעמים היו בורחים מכלבי העירייה שרדפו אחריהם. היות ובזמנו היו עושים הכל בידיים חשופות, ידיהם של סבא מאיר וחבריו לכיתה היו מתמלאות בקוצים.

"בזמני," מספר סבא, "הכיתות היו צריפים הבנויים מעץ ומסביב לבית הספר היו פרדסים, והיום הכל בתים גבוהים ואין זכר לפרדסים שבהם הינו מעבירים את זמננו במשחקים."

המשחקים בזמנו של סבא היו פשוטים, כמו שהוא אומר: "לא היו לנו משחקים אלקטרונים, טלפונים ומחשבים. המשחקים שלנו היו גולות, גוגואים, 'אולר', 'דודס', 'הקפות', מחניים, 'סטנגה' ועוד המון…"

"כמו כן, בל"ג בעומר הינו אוספים עצים ומדליקים מדורות ענק בפרדסים, וליד מדורות הענק היו מדורות קטנות שבהם צלינו תפוחי אדמה, נהנינו מאוד מהב"יחד" וצפינו לחגים כל השנה".

לפי סיפורו של סבא, בלילות שלפני החג, תלמידי הכיתות דאגו להשאיר שומרים על מנת להגן על המדורה הכיתתית מגנבת עצים על ידי כיתות אחרות כי הייתה תחרות על גודל המדורה בין כל השכבה.

בסוכות סבא וחבריו לכיתה היו מקימים סוכה על גדות הירקון כשעוד היה נקי ואפילו שחו במימיו. הם סחבו עצים מהחורשה של עיריית תל אביב ומידי פעם פקחי העירייה היו רודפים אחריהם. בתגובה הילדים קפצו למים ועברו לצד של העיר רמת גן.

סבא מספר שבילדותו חומות האצטדיון היו פשוטות וקל היה להתפלח למשחקים כמו שעשו כל הילדים, שהיו נהנים ממשחקי כדורגל בינלאומיים בחינם.

"החברות בין הילדים של פעם," מסביר סבא "הייתה אמתית וחזקה. בילינו ביחד בחגים. למשל: בפורים הינו מתחפשים בתחפושות פשוטות שהיו מכינות האימהות בבית ומסתובבים ברחוב יחדיו, כמו כן, בערבים היו ילדי הכיתה נוסעים באוטובוס ללונה פארק שהיה ביפו, ומשתעשעים במתקנים."

כשסיים סבא את בית הספר העממי, הוא למד שנתיים בתיכון "דביר", למרות שהחברים שלו נשארו החברים מהעממי.

לאחר השנתיים שלמד סבא בתיכון "דביר", הוא עבר ללמוד בבית הספר הטכני של חייל האוויר בחיפה. "היות וזו הייתה פנימייה, הלימודים כללו שינה וריחוק מהמשפחה במשך שבוע לאורך כל תקופת הלימודים."סבא ממשיך להסביר: "בימי שישי היו מבחנים ומי שנכשל בהם לא יצא באותו שישי הביתה, כביכול כדי לשנן את החומר". לכל החניכים שיצאו הביתה הייתה רכבת שעוצרת בתחנה המיוחדת של בית הספר הטכני, וכל החניכים שיצאו הביתה היו נדחסים פנימה, ובמוצאי שבת עשו את אותה הדרך בחזרה.

יומיים לאחר סיום הלימודים סבא מאיר גויס לצה"ל.

לאחר שירותו הצבאי עבד סבא בעסק המשפחתי, אך המשיך לשרת את מדינת ישראל במילואים במשך 20 שנה כחובש קרבי. במשך שנות שירותו כחובש, לרוב בסיני או בנגב, בפעם היחידה שהעלו אותו צפונה הגדוד שלו ישב ברמת הגולן, סבא נפגע בראשו ואיבד את הכרתו והתעורר לאחר חודש בבית חולים רמבם בחיפה, מאז הוא נכה צה"ל פגוע ראש.

הזוית האישית

נועה עטר: כיום, סבא פנסיונר אלמן בן 70 שמעביר את זמנו בפטפוטים עם חבריו ובפתירת תשבצים, סודוקו וישיבה מול המחשב.