חייו של סבא בירושלים בתקופה הקשה ועבודתו בתיאטרון הבימה עם שחקני עבר
שליחת הסיפור בדואר אלקטרוני
חיים נולד בירושלים בשנת 1956, באזור מאוד מיוחד שניקרא שער מנדלבאום הצמוד לעיר העתיקה, לפני מלחמת ששת הימים. משער זה בכל שנה היו ערבי ישראל נפגשים ועוברים דרך השער לבקר את קרוביהם, הגרים בירדן וכמובן גם ישראלים שעלו להר הצופים שהיה בשליטה של הירדנים.
הסבל הנורא שלנו כתושבים באזור החיץ. מעל בתינו ומעל בתי הערבים באזור השער היו עמדות של חיילים. תושבים נהרגו מאש של צלפים ירדנים והיה מאוד מסוכן להסתובב בשעות הערב. וכמובן שלא הייתה אפשרות כילדים קטנים לשחק ברחוב בשעות הערב המוקדמות רק לאחר מלחמת ששת הימים שהייתה ממש תחת לביתי. חוויה לא נעימה לילדים המפוחדים מהיריות ברחוב הסתיימה המלחמה והחוויה הגדולה הייתה להיכנס לעיר העתיקה ולראות עולם אחר.
בגיל 18 התגייס חיים לצבא ושירת בחיל ההנדסה. במסגרת החיל הכיר חיים את רחל ולאחר שנה אחת הציע חיים לרחל נישואין. בגיל 19 נולד בנו הראשון ונקרא על שם סבו. שמו של הסבא היה אפרים לכן נקרא אפי. בגלל ששם זה ניתן לבן דודו אז נקרא אפי עופר. עופר הוא אבא של נכדותיי אלה ואורין. לאחר שנה נולד אחיו של עופר רועי. כיום רועי נשוי ואב לשתי בנות נועם ורותם. לאחר חמש שנים נולד אח נוסף למשפחת אמויאל ושמו משה על שם סבו מצד אמו. (או מושיק).שנכון להיום בזוגיות וללא ילדים.
אבא ואמאבשנת 1956 עלו אבא ואמא שלי מאלג'יר לצרפת בגלל המהומות שהיו בתקופה נגד היהודים ונסעו לצרפת ביחד עם אחותי הבכורה בצרפת נולדו עוד שני אחים שעלו לארץ בגיל 5.אמא הייתה בהריון איתי ונולדתי 3 חודשים מאז הגעתם לארץ ובארץ נולדו עוד שני אחים. בתקופה זו המצב הכלכלי של כולם היה לא טוב , גם המצב הביטחוני לא היה טוב. הורי הגיעו לארץ עם מעט מאוד מטלטלין , אבא התקבל לעבודה בקיבוץ רמת רחל במטעים כל רכושם של הורי היו צמידי זהב, שבערוב ימיה של אמי חילקה אותם לבנותיה. הצמידים עברו מדור אל דור במשפחת אמויאל.
תיאטרון הבימה
הבימה נוסדה בוורשה בשנת 1912 לאחר מכן ב 1918 במוסקבה יחד אם נחום צמח ומנחם גנסין. ב – 1928 עלתה לארץ ישראל יחד אם קבוצת השחקנים ובהם השחקנית חנה רובינא שהצגת הדיבוק הייתה גולת הכותרת. בימים אלה בונים שוב את משכן חנה רובינא שני חללים בחלל אחד חדר האיפור אותנטי בדיוק כמו שהיה בימים בהם שיחקה בתאטרון ובחלל השני סלון ביתה בתל אביב כמובן אם הריהוט אשר היה בביתה. לאחר מספר שנים הקימו קבוצת צעירים ובהם שלמה בר שביט, ק'לצקין, ניסים עזיקרי, ליה קניג. המון שחקנים שיחקו ב"הבימה", במאים מפורסמים בימו הצגות בינהם חנוך לוין.
חיים התחיל לעבוד ב"הבימה" בשנת 1976 כעובד במה ועד לניהול הצגות ומנהל טכני של התאטרון ועבד עם מיטב האומנים הסופרים והבמאים בארץ וחלקם מחו"ל. העבודה בתאטרון גם השחקנים והעובדים כרוכה בשיתוף פעולה מלא גם בחזרות וגם בתפעול ההצגות. בהצגות מורכבות יש החלפת אלמנטים תוך כדי ההצגה ולכן גם העובדים נמצאים בחזרות ביחד עם השחקנים. בכדי לדעת מתי חילוף האלמנט בכול סצנה וסצנה.
חוויות מאחורי הקלעים בתאטרון
חלק מהעובדים היו גם משתתפים בהצגות בהן היה צריך סטטיסט ולכן החוויה הייתה משותפת. היו מקרים בהם חברים או משפחה שהייתה בהצגה או צעקו את השם של העובד או צחקו בכול רם כאשר זיהו על הבמה את העובד. היום לצערי הרב הלך לעולמו ינקלה בן סירה שהיה בן זוג להצגות וסרטים של גידעון זינגר שהינו חברים מאוד מאוד קרובים בתיאטרון שניהם היו מצחיקים אותנו ואנשים מקסימים. החלק הכי כיפי בתאטרון זה מאחורי הקלעים בחזרות ולפני תחילת ההצגות יושבים צוחקים ומתעניינים כמה קהל יש באולם והאם ההצגה מצליחה?חלק מהשחקנים שבמקביל משחקים בכמה הצגות היו פעמים שהיו מתבלבלים ומכניסים טקסט מהצגה אחרת שלהם.
כיף גדול היה במסעות שלנו ברחבי העולם בהצגות באולמות הכי יפים פגישת במאים ושחקנים .במיוחד מסע התאטרון לרוסיה שפתחה את שעריה בפעם הראשונה ואפשרה לתאטרון להציג באולם במוסקבה במיוחד כשהבמאי של ההצגה היה רוסי. בהזדמנות הזו טיילנו במוסקבה וגם ביקרנו במוזילאון של לנין. כולל נסיעות גם בארץ להופעות במידה והינו מגיעים לפני הזמן הינו יושבים בחוץ בקיבוצים למשל ושרים חברי הקיבוץ היו מצטרפים אלינו. השחקן המצחיק ביותר בתיאטרון הוא יעקב כהן שמשחק כבר 1600 פעם בהצגה בוסתן ספרדי שכתב הנשיא המנוח יצחק נבון.
אולמות תאטרון הבימה נקראים על שמות מייסדי התאטרון ושחקני התאטרון אולם על שם ברטונוב , אולם על שם מסקין, ואולם על שם חנה רובינא. לחנה רובינא הוקצאו 2 חדרים אחד מהם העתק מדויק של סלון ביתה כולל הריהוט. וחדרה השני היה חדר האיפור הבלעדי שלה. האולם הגדול על שם חנה רובינא ובצמוד עליו נבנה המשכן לטובת סיורים של תלמידים וגם לקהל הרחב.
