מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר סיבוני, שמי קרוי על רבי מאיר בעל הנס. נולדתי בקזבלנקה, עיר הבירה של מרוקו, היא נמצאת ביבשת אפריקה. עד גיל 10 גדלתי במרוקו בבית משותף ברחוב "דבאח אל חדאווי". זה היה בית טיפוסי ערבי, מספר בתים קטנים המחוברים יחדיו בחצר אחת משותפת. מטבח משותף, שירותים משותפים והתקלחנו בדליים.

לאימי קראו מזל, היא הייתה עקרת בית, ולאבי קראו מכלוף והוא עבד כסנדלר. היינו משפחה די גדולה, היינו 4 אחים: מאיר, עליזה, יעקב, גדי ואליעזר. התלבשנו בלבוש רשמי: הבנים בחליפות והבנות בשמלות. נהגנו לאכול בעיקר קוסקוס, עוף, מרק חרירה, תפו"א, אורז ואם רצינו משהו מתוק היינו אוכלים לחם עם מרגרינה וסוכר. את כל האוכל קנינו בשוק או במכולת. עם חברים נהגתי להיפגש בבית הכנסת, בבית הספר שיחקנו קלאס.

עליתי לארץ ישראל בגיל 8 עם משפחתי. שטנו בספינה ימים רבים עד שהגענו לישראל. משם העבירו אותנו תחילה למעברות בבית שאן, גרנו כל המשפחה באוהל אחד קטן עד שהעבירו אותנו לשיכונים חדשים שנבנו עבור עולים בבית שאן. בשעות הפנאי הייתי מתאמן בכדורגל, אני וחבריי נהגנו לשחק אחד עם השני וללכת לתנועות נוער ביחד. בבית ספר למדנו: אנגלית, עברית, חשבון, תנ"ך. המורים תמיד נתנו הרגשה בטוחה וטובה. לפעמים כשהיינו מפריעים היו נותנים לנו מכות באצבעות באמצעות סרגל. בעיקרון לא הייתה לנו תלבושת אחידה, כל אחד היה בא עם בגדים משלו אבל הבגדים היו צריכים להיות צנועים. לפעמים היו לנו טיולים מטעם בית הספר, לא היה כל כך מסיבות כי לא נהגנו לחגוג, לא היה לנו כסף לזה. את רוב הבילויים שלנו היינו מקיימים ב'רסקו' (כיכר במרכז העיירה), כל בני הנוער היו מגיעים לשם, משוחחים, צוחקים ומבלים יחדיו. לדוגמה, לפעמים היינו הולכים לתנועת הנוער "השומר הצעיר". לא הייתה לנו כל כך אפשרות בחירה אז הלכנו מחוסר ברירה, אבל בכל מקרה נהנינו. בנוסף היו חוגים כמו ריקודי עם וכמובן כדורגל. בבית הספר היה לנו חדר אוכל וזה מאוד עזר כי לאימא ואבא לא היה הרבה כסף כדי לקנות לנו אוכל.

לאשתי קוראים רינה ולא הכרתי אותה בשידוך, הכרנו אחד את השני בכיתה ג' אחרי ששנינו עלינו ממרוקו. לאורך השנים היינו ידידים, אחר כך גם רקדנו ריקודי עם ביחד. באחד ממשחקי הכדורגל שלי שברתי את הרגל ורינה באה לבקר אותי. אימא שלי אמרה שהיא רוצה שהיא (רינה) תהיה בת הזוג שלי, וככה התאהבנו עד שהתחתנו. בעבר היו שידוכים, חיזורים, או שפשוט בני זוג אהבו זה את זה והפכו להיות יחד, בעבר כל סוגי האינטימיות היו מותרים אבל הייתה חובה לקבל את האישור של ההורים. אם ההורים לא היו מאשרים היינו צריכים להפסיק את הזוגיות, למרות אהבתנו אחד לשני. בגלל שהבית היה מחולק לא היה לנו הרבה מקום לעצמנו, בילינו הרבה ביחד וסיפרנו להורינו הכל. עזרנו להורים כשגדלנו, אם בבית ואם לעבוד ולהביא כסף הביתה בשביל לקיים חיי משפחה טובים.

לרינה ולי נולדו 3 ילדים: אילן, אריק ומאיה. נוסף על כך, יש לנו 7 נכדים: דניאל, אלמוג, נינה, רוני, ליה, עדי וקיין. לא כל הנכדים גרים בארץ: קיין גר בהולנד ונינה בארה"ב.

הזוית האישית

הנכד רוני: מחוויותיי עם סבי למדתי עליו המון, עליו ועל משפחתו על מה שהוא עבר בחייו. התעניינתי במה שהוא סיפר ודמיינתי את זה בראשי, הבנתי איך היה לו ברגעים הקשים, הטובים, היפים, הרעים. אני רוצה לאחל לו רק טוב, ושימשיך להיות מי שהוא, שימשיך לעשות את הדברים שהוא עשה.