מהכפור לחירות
נולדתי בשנת 1948 בפולין זה היה אחרי מלחמת העולם השנייה. פולין הייתה במצב כלכלי קשה. בעיר שלנו צ'נסטוחוב היו מספר משפחות שהיו שרידי שואה. הקשר בין המשפחות היה הדוק מאוד, כולם היו כמו משפחה אחת גדולה ועזרו אחד לשני להתגבר על הקשיים. בבניין שלנו גרו שבע משפחות יהודיות קשורות בקשרי חברות חזקים, היום כולן נמצאות בארץ. אחת מהחברות דואגת למפגשים של כולם מדי פעם בביתה. המפגשים האלה מאוד מרגשים ובהם אנחנו מעלים זיכרונות משותפים מהעבר.
במשפחה שלי היינו ארבעה ילדים והייתי הבכורה. אחריי נולדו אחותי זהבה, אח שלי אבי, ואחותי אילנה. ההורים שלי הם שייק'ה ולאה. אבא שלי עבד כמעצב וילונות ואימא שלי עזרה לו, והייתה עקרת בית וגידלה אותנו בתנאים לא פשוטים. למשל, כיצד היו מבשלים: מתחת לבניין היה מרתף לא גדול. שם אחסנו פחם, עצים להסקה ותפוחי אדמה לחורף. כדי להבעיר אש היה צריך להביא עצים ופחם מהמרתף,שהיה רחוק מספר קומות מהדירה, ללא מעלית כמובן. בבית היה תנור לבנים מחרס ששימש ככיריים. את הפחם שמו למטה ומעליו עצים וניירות, וכך הבעירו את האש. על הכיריים האלה היו מבשלים ומחממים מים בדוד גדול לכביסה.
למדתי בבית ספר נוצרי והייתי התלמידה היהודיה היחידה. בכיתה שלי למדו לימודי דת על ידי כומר והשיעור היה בסוף היום. אני הייתי משוחררת מהשיעור הזה ויכולתי ללכת הביתה. התלמידים בכיתה לא אהבו את הרעיון שאשתחרר מוקדם, ופעם אחת חסמו את הדלת בפני ומנעו ממני לצאת. חששתי מתגובתו של הכומר אבל כשהוא הגיע הוא חייך אלי ושחרר אותי הביתה.
פעם אחת אני זוכרת שהיו גרמנים שכעסו מאוד על היהודים בגלל משהו, אז הגרמנים הרביצו ליהודים והכו אותם. המשטרה לקחה את הגרמנים למעצר ואני זוכרת שלמחרת שחררו אותם כאילו שום דבר לא קרה. אני ומשפחתי צפינו במופע האימים הזה מלמעלה, אני זוכרת שברגע הזה רק רציתי שזה ייגמר. בשנת 1959 אני ומשפחתי עלינו לארץ, אחרי מסע ארוך בין רכבות וספינות סוף סוף הגעתי לארץ ישראל, שבה בני משפחתי שכבר הגיעו לארץ לפנינו קיבלו אותנו בברכה. להגיע לארץ הוא חלום של כל ציוני, ובשבילי להגיע לארץ היה להגיע לארץ אבותינו, ארץ בה השמש זורחת תמיד.
הזוית האישית
סבתא חנה: שמחתי להשתתף בתכנית המרגשת הזאת ולחלוק את הסיפור שלי בצורה מעמיקה עם הנכד שלי יונתן. אני מרגישה שכדי שילדים יבינו למה הם חיים במדינה שלנו, הם צריכים להכיר מאיפה השורשים שלהם.
הנכד יונתן: התכנית הייתה מרגשת ומהנה ואני חושב שכל סבא וסבתא צריכים לעשות אותה עם הנכדים שלהם.
מילון
שרידי שואהאנשים ששרדו את השואה
צֶ'נסטוֹחוֹבה
עיר בדרום מערב פולין, על גדות נהר ורטה, בעלת אוכלוסייה של 240,027 תושבים נכון לשנת 2009, בעיר התקיימה לפני מלחמת העולם השנייה קהילה יהודית גדולה שמרבית חבריה נספו בתקופת השואה. בזמן השואה פעלה בגטו שהוקם בעיר מחתרת יהודית שעמדה מאחורי מספר אירועי התנגדות בזמן גירושים להשמדה. (ויקיפדיה)
ציטוטים
” בשבילי להגיע לארץ היה להגיע לארץ אבותינו, ארץ בה השמש זורחת תמיד. “