מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מהחזית לעורף

סבא יוסי ואופל בפעילות הקשר הרב דורי
תמונה מן החדר האטום בעת התקפת טילים
איום הטילים (מלחמת המפרץ)

הסיפור שלי פותח צוהר לקשר דורות מימי השואה ועד ימינו אנו, הסיפור מציג אירוע קטנטן בתולדות העת החדשה של קיום העם היהודי שבעצם עוד לא לגמרי השתחררנו ממנו. זהו סיפורון של פחד, מלחמות תקווה, זהו סיפור של הישרדות!

גדלתי להורים קשיי יום, ניצולי שואה שעברו סבל בל יתואר במלחמה הנוראית ההיא, כמו קשיי קליטה במעברה, קשיי שפה וקשיי פרנסה, בתקווה לפתוח בישראל פרק חדש של שקט וביטחון. אולם האיומים, הפחדים, החרדות והמלחמות המשיכו. גדלתי כילד ונער לתוך אווירת מלחמות ולאחר גיוסי לצבא, מצאתי את עצמי משתתף במלחמות נוספות.

המלחמה שמצאתי לנכון לכתוב עליה היא דווקא מלחמת המפרץ. מדוע? משום שזו המלחמה הראשונה שבה העורף התחלף עם החזית והאיום המרכזי היה לראשונה איום של טילים ואפילו טילים כימיים. מלחמת המפרץ, שהצבא לא היה שותף בה, יצרה חוויה (לאו דווקא חיובית) בל תשכח: כל האוכלוסייה, מתינוק ועד קשיש, הרגישו את עצמם מאוימים. הקשר הבין דורי היה הדוק במיוחד, וההתמודדות העיקרית הייתה עם פחד וחרדה.

ממתינים לצפירת הארגעה בחדר האטום

תמונה 1

המלחמה פרצה בינואר 1991. סאדאם חוסיין, נשיא עירק, שהסתבך במלחמה עם ארה"ב ומדינות הקואליציה, החל בירי טילים מעירק לעבר מטרות אזרחיות בארץ. אנחנו האזרחים קיבלנו הנחיות התנהגות ששודרו ברדיו ובטלוויזיה שעיקרן היה התגוננות מתקיפה כימית. שם המשחק היה "חדר אטום". כל משפחה התבקשה לבחור חדר בבית, לאטום את החלונות והדלת בניילונים, סלוטייפ וסמרטוטים רטובים, ובשעת אזעקה להתכנס בחדר האטום תוך המתנה מורטת עצבים לאזעקת הרגעה. נדרשנו לחבוש מסיכות אב"כ מגושמות שחולקו בעוד מועד לפי גיל וגודל. החיבור המשפחתי באותה עת היה הדוק, ייחודי וחוויתי. הילדים לא ממש התלהבו מהשהייה הארוכה בחדר האטום והתקשו, ובצדק, להשאיר את המסיכה על הפנים לאורך זמן. נדרשנו להרבה דמיון וטקטיקה על מנת להעסיק אותם: באמצעות משחקים, חידונים והפעלת הדמיון.

הקושי לילדים במלחמת המפרץ

תמונה 2

 

בדיעבד נשלחו כ-40 טילים רגילים (לא כימיים), בעיקר למרכז הארץ. אבל מדובר בציון דרך משמעותי של מעבר ממלחמות אי שם בחזית, להגנה על העורף. ציון דרך זה שינה לחלוטין את ההדגשים בתפישות ההתגוננות ובפתרונות לאיומים קיימים. כמו שציינתי, היה זה אירוע קטן אך בעל השפעה על התנהלות ומוכנות למלחמות שהגיעו בהמשך.

מיגון מסורבל לילדים, ממתינים לארגעה

תמונה 3

הזוית האישית

סבא יוסף: היה לי הכבוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. למען האמת, לא פיתחתי ציפיות רבות, אך ככל שהזמן התקדם מצאתי את עצמי יותר ויותר מעורב, נרגש ונלהב. ההזדמנות שניתנה לנו, דור הסבים והסבתות, לחשוף ולשתף את עברנו, לספר את סיפורנו, והקשב הרב בו הקשיבו נכדנו יצרו חיבור שנגע ללב, נוצר מעין סיפור חיים מתמשך שמתחיל מהזיכרון שלנו ואפילו של הורינו ונמשך עד ימים אלו דרך סיפור הנכדים. שמחתי להשתתף, לספר ולתעד את ההיסטוריה והתקומה של עמנו דרך הסיפורים האישיים והמורכבים.

הנכדה אופל: נהניתי מאוד לבלות עם סבי ולדבר אתו. הסתקרנתי מסיפוריו וחיכיתי כל פעם בקוצר רוח למפגשינו הבא. ממפגשינו הבנתי, שחוויות המלחמה עיצבו את אישיותו של סבי והפכו אותו למי שהוא היום: אדם נבון, צנוע ודואג למשפחתו. למדתי על חוויות שלנו, בני הדור הצעיר, עוד לא יצא להיתקל בהם ואני מקווה שעוד לא ניתקל בעתיד.

מילון

עורף
כינוי לאזרחים של המדינה הנלחמת בניגוד לחזית שם נמצאים הלוחמים.

ציטוטים

”הקשר הבין דורי היה הדוק במיוחד וההתמודדות העיקרית הייתה עם פחד וחרדה“

הקשר הרב דורי