מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל גרשונוביץ'. נולדתי בשנת 1962. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי.

רקע 

שנת 1962 בישראל הייתה השנה בה חגגה 14 שנה מיום היווסדה. בתפקידי ההנהגה היו אז: ראש ממשלת ישראל – דוד בן-גוריון (מפלגת מפא"י), נשיא המדינה – יצחק בן צבי, ממשלה – ממשלת ישראל ה-10, זו הייתה הכנסת – הכנסת החמישית.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. אני הייתי אז בת 5.

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הייתה מלחמה שנערכה מבוקר 5 ביוני עד ליל 10 ביוני 1967 (כ"ו באייר – ב' בסיוון ה'תשכ"ז), בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות:  עיראק, לבנון, ערב הסעודית, לוב, סודאן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יריה. המלחמה החלה במכה מקדימה ישראלית על חיל האוויר המצרי, לאחר תקופת המתנה מתוחה, שבה נעשו ניסיונות להימנע ממלחמה. במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רצועת עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון ומזרח ירושלים. השטח הכולל שנכבש גדול פי שלושה משטחה של מדינת ישראל לפני המלחמה.

השלכות המלחמה בתחומי הפוליטיקה הפנימית של המדינות שהשתתפו בה, הגאוגרפיה המדינית, הכלכלה האזורית, הגאופוליטיקה ומהלך המלחמה הקרה היו מרחיקות לכת וממושכות. אני זוכרת שמילאנו שקים של חול אחד על השני החלונות ולאורך הקירות וכך בנינו מקלט בקומת הקרקע. אני זוכרת שהאווירה הייתה קשה, היה מתח עצום. בשעות הערב הייתה ההעפלה.

העפלה

ההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934). היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.

היה אסור לצאת בערב מהמקלט. אני הייתי ילדה קטנה – רק בת 5. אבא שלי התגייס למלחמה ונשארנו בבית שלושה ילדים קטנים. בבניין שלנו היה איש ששמו היה שוקי, הוא היה אדם נחמד וחביב שדאג לנו לסוכריות וחוץ מזה, הפך את ביתו למקלט שבו היינו. במשך כל התקופה הזו היינו אוכלים בעיקר מרק עדשים. מידי שעה היינו שומעים חדשות בזמן שמאוד דאגנו לחיילים ולאבי שהלך להילחם במלחמה. באותה תקופה אחותי הקטנה הייתה בת 4, קראו לה אורנה הקטנה בגלל שהייתה עוד ילדה בשם אורנה אבל אחותי הייתה קטנה יותר מאורנה האחרת, לכן קראו לה כך.

יום אחד אחותי, אורנה, יצאה מן המקלט בזמן המלחמה ואף אחד לא ידע מכך. כאשר ראינו שהיא לא נמצאת הייתה בהלה גדולה ואני בכיתי מפחד ודאגה. התחלנו לחפש אותה ולאחר כמה שעות היא נמצאה בבור לא כל כך עמוק. החזרנו אותה למקלט עם תחושה של תקווה שהמלחמה תגמר ושמרנו עליה שלא תברח שוב. אני זוכרת שהגברים היו במתח תמידי והם היו כל הזמן דרוכים לגבי חדשות מהמלחמה עד שהיא הסתיימה.

הזוית האישית

סיפורה של יעל גרשונוביץ', שהשתתפה השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם הודיה