מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מהולדת למולדת

שיר וסבתא ביחד
ז'קלין בצעירותה
הסיפור של ז'קלין דהן

בתכנית הקשר הרב דורי, שיר בוגנים וסבתא דהן ז'קלין – אסתר

קוראים לי אסתר על שם סבתא רבתא שלי, וז'קלין שם נוסף, כי היה נהוג לקרוא בשני שמות. נולדתי במרוקו, בעיר פס. להורי קראו זוהרה ומרדכי. שמות האחים שלי: מקס, אברהם, בנימין, יעקוב, רותי, יצחק ודוד. כל האחים שלי עדיין חיים. אבי היה עיוור מלידה, הוא לא עבד. אמי עבדה בבית ספר כמבשלת. הורי, היו אנשים דתיים. אבא לבש שמלה – גלביה וסבתא לבשה שמלה ומטפחת ראש.

גדלתי בבניין עם הרבה מאוד דירות. בבית שלנו היו שלושה חדרים. ההורים בישלו במרפסת, כיבסו בנהר. כל יום אכלנו אוכל מבושל שאמא בישלה. בשבתות אכלנו חמין ובשר. את הקניות של פירות וירקות עשו הורי במקום שנקרא  מלאח ( mlach) ,גרנו בשכונה יהודית. ליד ביתנו היה נחל ובית כנסת. היינו משחקים ברחבה של הבניין ובחוץ בשכונה. מקומות המפגש שלנו היו בשכונה ובבית הכנסת.

במרוקו , החברים שלי ואני שיחקנו במשחק חמש אבנים ובהרבה משחקי מים. הייתה לנו בשכונה מזרקת מים והיינו משפריצים מים אחד על השני. בשעות הפנאי הייתי יוצאת לטיול עם סבתא. למדתי עברית  בבית ספר "אליאנס". מאוד אהבתי ללמוד עברית. בבית הספר הייתה משמעת חזקה ויחס של כבוד למורים. בבית הספר היה חדר אוכל. קציצות וקוסקוס היו המאכלים הכי אהובים עלי עד היום. היה גם מלא ממתקים. סבתא שלי הייתה מוכרת ממתקים (שוקולדים וסוכריות צבעוניות) במהלך ההפסקה.

משפחתי מאוד רצתה לעלות לארץ ישראל, ואכן כשהייתי בת 7 עלינו לארץ. הקשיים בדרך היו כשהמשטרה עצרה אותנו בפעם הראשונה , אך בפעם השניה הצלחנו לברוח. עלינו בשנת 1961, אני זוכרת היטב את ההפלגה באוניה בשם "מולדת". כשהגענו לארץ ישראל הרגשנו טוב ושמחנו מאוד. נקלטנו בארץ בצורה טובה בעיר מעלות של היום. גרנו בבית קטן, צפוף,  ההורים בישלו במרפסת הקטנה, אבל הבית הספיק למשפחה, כי היינו יחד. הגענו בעונת החורף. היה חורף קשה מאוד, ירד שלג. זו הייתה חוויה נפלאה, פעם ראשונה ראינו שלג. (במרוקו לא ראיתי).

האחים הבוגרים היו עוזרים בטיפול באחים הקטנים ולהורים במטלות הבית. מערכת היחסים בין הילדים להורים היתה קרובה והילדים היו ממושמעים להורים. ההורים היו עסוקים בפרנסת המשפחה ולשאול את הילדים את השאלות הרגילות: עשית שיעורים או לא עשית שיעורים?

אני זוכרת שהבנים חגגו בר מצווה  בבית הכנסת ואני זוכרת שהיה מאוד שמח. לבנות לא חגגו בת מצווה, וגם אני לא חגגתי.

כמתבגרים ומבוגרים אהבנו לשמוע מוזיקה מרוקאית ומוזיקה צרפתית. היה מקובל  לשמוע שירים של להקות צרפתיות, להקות אנגליות, היו סגנונות ריקוד כמו: טנגו, טוויסט, פסדובלה.  המפורסמים היו: חיפושיות(הביטלס), אנריקו מסאייס, שארל אזנבור. אני אהבתי את כל סגנונות המוזיקה עד היום. היינו רוקדים בבתים של החברים, עד שנפתח המועדון. היו סרטים, ריקודי עם, היו תקליטורים ופטיפון.

הכרויות, נישואין? תמיד היו שידוכים, ונישואים בין בני משפחה. כדי ליצור קשרים בין אנשים היו הולכים לרקוד יחד, או שחברים הכירו אחד לשני. היו הולכים לסרטים וכל אחד היה חוזר לביתו עד שהיו נישואים. אני הכרתי את בעלי בשידוך, נפגשנו במקום העבודה שעבדתי בחופש הגדול, נולדו לנו 6 ילדים, ויש לנו 13 נכדים. כל אחד עוסק בעיסוק אחר, חלקם גרים בנהריה וחלקם גרים בערים אחרות.

תמונה 1

הזוית האישית

שיר: רציתי להגיד שמאוד נהניתי לעבוד עם סבתא וזו הייתה חוויה נפלאה לשמוע את סיפורך.

סבתא ז'קלין: זו הייתה חוויה נהדרת גם בשבילי לשבת עם שיר ולחלוק איתה את סיפורי הילדות והמשפחה.

שיר וסבתא

תמונה 2

מילון

מלאח
מלאח (בערבית: אל-מלאח, الملاح) הוא שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו (שם המקביל למושג "גטו" בקרב עדות אשכנז). בשנת 1438 הוקם המלאח הראשון בעיר פאס. מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים במרקש (1568) ובמקנס (1682).

ציטוטים

”זו הייתה חוויה נפלאה, פעם ראשונה ראינו שלג.“

הקשר הרב דורי