מהגלות לישראל
להיות עולה חדשה בישראל כילדה קטנה
שושלת הדורות
אמא שלי חווה ואבא שלי פנחס נולדו בפולין. עם פרוץ המלחמה הם ברחו מהנאצים לרוסיה. ברוסיה
אני נולדתי. אין לי
תעודת לידה, גם לא תמונות כתינוקת !
ילדותי בפולין
בתמונה: אני אחותי התינוקת
ההורים והמטפלת. לאחר המלחמה חזרו הורי לפולין וגילו שרוב המשפחה
נספתה בשואה.
ההורים ואני עברנו להתגורר בוורצלב שהיא עיר מאוד יפה. שם נולדה אחותי. ברווצלב, שבפולין גדלתי עד
גיל 6. אף פעם לא הלכתי לגן ילדים ולכן אני שמחה שהילדים שלי והנכדים שלי הלכו
לגן. היינו הולכים הרבה
לגנים ציבוריים.
מוורצלב שבפולין נסענו ברכת לאיטליה ומאיטליה שטנו באונייה
בתנאים קשים. הדרך הייתה קשה, היו גלים
גבוהים לי כאבה כל הזמן הבטן, עד שהגענו
לחיפה שבישראל. בדרך מפולין לישראל עברו עליי הרבה
הפתעות לא תמיד קלות.
בוורשה שבפולין נודע לי שאני יהודייה. ההורים אחרי השואה הסתירו את יהדותם. לפני שעלינו לאונייה לקחו
לי את האופניים ועוד חפצים חשובים, מכיוון שמספר הדברים שהיה מותר לקחת היה מוגבל. האונייה עצמה
הייתה ישנה וכל
הדרך התנדנדה וזאת לא הייתה נסיעת תענוגות.
אני כעולה חדשה בישראל
הגענו לארץ לחיפה ומשם ישר למעברה. אותי לקחו מיד הדודים לביתם לשכונת התקווה שבתל אביב. אחותי
וההורים הגיעו לשכונה יומיים אחרי. אני זוכרת, שאחותי שהיה לה שיער ארוך, היא הייתה בת שנה הגיעה
עם שיער
קצוץ. גזזו לילדים את השיער הארוך כי פחדו מכינים , לא כמו היום.
בישראל גרנו בשכונת מכבי שהיא
שכונה צמודה לשכונת התקווה. בארץ היה מאוד קשה לא הייתה עבודה
לא היה כסף גרנו בחדר אחד ארבעה
אנשים לא היה חדר אמבטיה וכולנו ישנו באותו חדר. ואותנו הילדים
רחצו בגיגית. את האוכל בישלו על פרימוס שעבד על
נפט למרות המטבח המסודר שנים אלו היו קשות מאוד
לא הייתה עבודה ולא היה
כסף. הייתה תקופת הצנע ואת האוכל קבלו תמורת תלושים. כמות האוכל הייתה
מוגבלת: למשל ילד קבל 2 ביצים בשבוע ומבוגר קבל ביצה
לשבועיים.
אני רציתי להיות כמו ילידי הארץ. לילידי הארץ קראו צברים, כי הם היו כמו הצברים על שם הסברס: קוצני
מבחוץ ועסיסי מבפנים.
כתה א' בבית ספר "החייל", אז כמו היום
כאן אני בכתה א' בבית ספר "החייל".
אותי שלחו ההורים משכונת התקווה לבית ספר בשכונת לגרדיה שהייתה שכונה
יוקרתית יותר ובה למדו
בעיקר ילדים ממשפחות ותיקות. כבר אז היה קשה מאוד להיות עולה חדשה אבל אני מאוד רציתי להיראות
כמו
הצברים ולכן למדתי מהר מאוד עברית והתנהגתי כמו הילדים האחרים. בית הספר היה רחוק מהבית
באותה תקופה לעומת היום. לא הייתה לנו מכונית, לא היו הסעות ולכן הייתי הולכת כל יום כחצי שעה ויותר
ברגל. "צהרון" בבית הספר אז לא קראו לזה יום לימודים ארוך זה
גם לא צהרון. אחרי הלימודים נשארנו בבית
הספר עם המורות לשחק, גם אז משחק
הדמקה היה אהוב עלינו.
בית הבראה לילדים הייתי ילדה מאוד רזה ומאוד חולנית ולכן משרד הבריאות אפשר לי ולילדים
כמוני להגיע
לבית ההבראה. בית ההבראה היה בתנאי פנימייה ואני הייתי בין הכי קטנים.
כל בוקר היינו חייבים לפני ארוחת הבוקר לשתות כף שמן דגים. אני
שנאתי שמן דגים ולכן כל בוקר הייתי
בורחת והיו רצים אחריי. בדרך כלל הצלחתי להתחמק.
גם את הדייסה שהכריחו אותי לאכול שנאתי. מה
שאני זוכרת לחיוב, לטוב זו הצגה שהעלינו
והגדולים גם לי נתנו תפקיד. עד היום אני אוהבת תיאטרון ומשתתפת
בחוג דרמה.
מכיוון שהדירות היו קטנות ולא היה מחשב ולא הייתה טלוויזיה שיחקנו
מהרגע שחזרנו מבית ספר ברחוב,
בשכונה. הייתי אלופת הגוגואים, המטרה לאסוף כמה שיותר גוגואים. עצי השסק שגדלו בגינות רבות היו
אתגר בשבילנו לטפס עליהם ולקטוף. אחד המשחקים שמאוד אהבתי היה קפיצה בחבל.
חתונה בשנות החמישים שימו לב הכלה לא הייתה שונה מאשר היום. החתונה נערכה בבית בצניעות וכמובן
הגיעו לחתונה כל הילדים שימו לב
ללבוש של הילדים. לא היה די ג'יי ולא אולם. את האוכל בישלו בדרך כלל
בני המשפחות של הזוג
והמתנות לא היה בדרך כלל בכסף אלא דברים שימושיים כמו צלחות, סירים, מפות ועוד..
בחזרה לפולין
בשנת 2007 במסגרת המסע לפולין שאותו עשינו אני ודובי, אבא של ליצח כל
אחד לחוד הגיע לעיר ינז'יוב
העיר שבה נולדו ההורים שלי
כאן הבניין שמאחוריו הייתה חצר ובה גרה המשפחה
של אמא שלי.
התחתנתי עם יצחק קוקלנסקי ז"ל.יש לי שני ילדים: דובי אבא של ליצח ואחותו מיכל.
משוב של ליצח;
אני מאוד נהניתי מהתכנית שנקראת הקשר הרב דורי. אני למדתי המון על
סבתא שלי וגיליתי דברים שאני
בכלל לא יודע על סבתא שלי. אני הרגשתי שאני פשוט רוצה
לעשות את זה עוד פעם ואני חושב שאין מה
לשפר, שזה טוב ככה כמו שהתכנית מתקיימת, צריך להמשיך ולהפעיל אותה בכל בתי הספר.
משוב של סבתא;
ברצוני לשבח ולהודות למורה אילת ולביה"ס על התכנית. בתחילה באתי בגלל
הנכד בלבד מאחר והוא
ביקש. במשך הזמן הרגשתי שהפרויקט תורם לקשר שלי עם הנכד והצלחתי לספר לו
על השורשים של
משפחתו ועל דברים שנראים לו מובנים מאליו. הפרויקט גם תרם לי
לעצמי כאדם שכמעט ולא דבר על העבר
ולא
מסתכל בתמונות, תוך כדי העבודה הזיכרונות החלו להציף אותי והיום גם בעקבות המצגת
חזרתי אחורה
לשורשים שלי ואני רואה אותם היום מנקודת מבט אחרת של סבתא.
ברצוני לציין שלמרות השוני בחיים בעבר והיום הרבה דברים לא השתנו גם
לטובה וגם לרעה וילדים הם
תמיד ילדים. בעקבות הפרויקט שנעשה כעבודה משותפת ביני לבין ליצח תוך שימוש
במחשב התחלתי להתעניין
יותר בנפלאות המחשב
וכמובן אמשיך ללמוד את נפלאותיו וליישמם.
משוב של ליצח
אני למדתי המון דברים על סבתא שלי
וסבתא שלי אהבה לזכור קצת את העבר שלה, כי היא קצת שכחה
ואני עזרתי לה בזה ואני
מקווה שגם אתם תהנו. אנו מקווים מאוד שנהניתם מהמצגת שלנו ואנו מודים למורה
איילת על העזרה במצגת. אנחנו נהנינו מאוד לקחת חלק בתכנית הקשר הרב דורי.
מגישים; הסבתא רותי מאיה וליצח קוקלנסקי.
מילון
גוֹגוֹאִיםגוֹגוֹאִים, גם אג'ואים (בירושלים), עג'מים (ברחובות), עג'וקים, הם גלעיני פרי המשמש. משמעות המילה עַ'ג'וּ בערבית היא גלעין. הגוגואים קשיחים ועמידים, ניתן להפרידם מן הפרי בקלות ללא שיירי ציפה שתרקיב על פניהם, ולכן הם מתאימים למשחקים.
ציטוטים
”היום חזרתי אחורה לשורשים שלי ואני רואה אותם היום מנקודת מבט אחרת של סבתא“