מאגר סיפורי מורשת

הנכדה, שטרנא שרה קטורזה, מתעדת את סיפורה של סבתא שושנה, כפי סיפרה לה סבתא במסגרת המפגשים של הקשר הרב דורי.

לסבתי קוראים כיום שושנה שמחה הראל, שם משפחתה הקודם הוא ממן, בעבר כינו אותה בשם סימונה.

סבתי נולדה במרוקו בעיר נטלה בשנת 1959. היא עלתה יחד עם משפחתה לארץ  בהיותה בגיל 4 בשנת 1963.

סבתא מספרת על מרוקו ועל העלייה שלהם לארץ ישראל:

"במרוקו היה לנו בית גדול מרווח ומפואר, הקירות היו מצופים שיש, על המיטות היו כיסויי  קטיפה. והדלתות היו מברזל. בנוסף לכך היה גם מקווה בתוך הבית, וחצרות אירוח נפרדות ליהודים ולערבים. השכנות שלנו עם הערביים הייתה טובה והיו בינינו יחסים טובים, גם בבית היו לנו משרתות ערביות. גרנו בשכונת "מלאח" שהייתה שכונה עשירה והתגוררו בה רק יהודים.

אבא היה עשיר גדול וסוחר. עלינו לארץ משום שהייתה קבוצת יהודים שמאוד רצו לעלות לארץ ישראל, אז הצטרפנו לקבוצה. לצערי, במהלך העלייה לקחו לנו את כל רכושנו חוץ ממעט כסף שאימא שלי הצליחה להחביא.

כשהגענו לארץ שכרנו דירה, ונסענו לביקור לדודים בחיפה. וכשחזרנו  הביתה התברר לנו שהשכירו את הדירה שאנחנו שכרנו למישהו אחר!  נותרנו ללא קורת גג, ובלית ברירה חזרנו לישון בנמל עד שהסתדרנו.

ב"ה התאקלמנו בנצרת עילית ואנו גרים בה עד היום.

אני רוצה לספר גם על השם שלי, מדוע הוא השתנה מסימונה לשושנה שמחה, כשהייתי צעירה כתבתי לרבי מליובאוויטש על כל מיני נושאים. במכתב ששלחתי ציינתי את שמי- סימונה. וכשקיבלתי מכתב תשובה ראיתי שהרבי מחק את השם סימונה וכתב במקום שושנה למרות שלא כתבתי לו מילה על השם שלי. ומאז התחילו לקרוא לי בשם שושנה."

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.