מאגר סיפורי מורשת

שמי משה גברא, נולדתי בעיראק בעיר דיוואניה בתאריך 10/7/1943 להוריי עזיז ופרחה גברא. להורי נולדו חמישה ילדים ושמם תקווה בת 79, אני משה בן 77, אביבה בת 75, דוד בן 72 ושושנה שנולדה בארץ ישראל והיא כיום בת 68 לעומתנו שכולנו נולדנו בעירק.

הורי עזיז ופרחה גברא

ילדותי בעירק

אבי עזיז היה סוחר בדים ואמי עקרת בית. למדתי בבית ספר מוסלמי שבו רוב חברי היו מוסלמים. הקשרים בינינו היו הדוקים ובילינו שעות רבות אחד אצל השני. היינו משחקים ביחד, היינו הולכים לסרטים ביחד ולפעמים היינו הולכים עם חבריי היהודים ללמוד תורה. כשהיינו בבית ספר הילדים היו באים בתלבושת אחידה, ואחרי הלימודים היינו לובשים כותונת  פסים עם כפיה. בעיר דיוואניה, בה גרנו לא חיו הרבה יהודים. ב-1948 עם קום מדינת ישראל ,המדינה ביקשה שהיהודים מעירק יעלו לארץ ישראל. מאחר והמצב הכלכלי של היהודים בעירק היו טובים ואפילו טובים מאוד, היהודים לא מיהרו ולא רצו לעלות לארץ. מדינת ישראל שלחה שליחים והם הגיעו לצעירי היהודים והניעו אותם לעלות לישראל. השליחים  "חיממו" את היחסים בין המוסלמים ליהודים. לקבוצות הצעירים היהודים קראו "התנועה". לתנועה הצטרפו צעירים, כדי להשפיע על היהודים ולגרום להם לעלות לארץ. התחילו להניח פצצות בבתי כנסת  ובשכונות ששם גרו יהודים, כדי להפחיד את היהודים לגרום להם לחשוש ולפחד מהמשך החיים בעירק. הפחד גרם ליהודים רבים לעלות לארץ. חלק מצעירי ה"תנועה" נעצרו, נתלו והוצאו להורג מאחר ותפסו אותם עם כלי נשק ופצצות.

עלייתי וחיי בארץ ישראל

בשנת 1951, כשהייתי בכיתה ב' התחילה עליית היהודים מעירק לארץ ישראל. מצבם של היהודים מעירק היה טוב מבחינה כלכלית, גרו בדירות מפוארות וכשהגענו לארץ לקחו אותנו לגור במעברות. סבי, אליהו כשעלה לארץ יחד איתנו העלה גם ספר תורה על שם בנו הצעיר שנפטר ממחלת השחפת וקראו לו משה. אני קרוי על שמו.

ספר תורה

כשהגענו לארץ ,התגוררנו באוהלים בבית עולים נתניה והחיים היו קשים. החורף היה קשה ואף מושלג ולכן התבצע מבצע "קורת גג" שבו פינו את הילדים לקיבוצים. אנחנו עברנו  לקיבוץ עין החורש, שהיינו שם כ-4 חודשים עד שהחורף הסתיים. בקיבוץ למדנו עברית שלא ידענו כלל ושם אומצתי על ידי משפחה בקיבוץ. מהתקופה ששהייתי בקיבוץ יש לי זיכרונות  קשים. היחס אלינו העולים מעירק היה יחס מחפיר ומבייש. בסיום תקופה זו חזרנו לאוהלים והתגוררנו שם עוד שנתיים.

לאחר מכן עברנו לצריף מעץ בשכונה "דורה" שבנתניה, שם גרנו 7 נפשות במשך 5 שנים. התחלתי ללמוד בכיתה ג' זו הייתה הכיתה הגבוהה ביותר בבית ספר שנקרא "מסילות", ואנחנו היינו המחזור הראשון. בכיתה ח'  בשנת 1957, עשינו הצגה שנקראה "נבל ואביגיל" שזכורה לי עד היום. אני שיחקתי בתור רועה צאן, זו הייתה הצגה שכל העיר נתניה ראתה ודיברה עליה. בהמשך הלכתי לבית ספר החקלאי "נהלל" לשלוש שנים בבי"ס "נהלל" גרנו בתנאי פנימייה כשפעם בחודשיים חזרנו הביתה. התקופה הייתה תקופה שזכורה לי היטב . שם בניתי את העתיד שלי מבחינת השכלה ושם רכשתי את עצמאותי.

כל חבריי הטובים עד היום הם מתקופת בי"ס "נהלל". זכורה לי העבודה ברפת בשעות הבוקר המוקדמות. היינו חולבים את הפרות שלוש פעמים ביום. באותה תקופה השתתפתי בשני חידוני תנ"ך ואהבתי מאוד את המקצוע. בנוסף  למדנו לרקוד ריקודי עם ולחיות באופן עצמאי. עם סיום לימודיי יצאנו לעבוד בקטיף תפוחים בקיבוץ מזרע עד לגיוס.

התגייסתי לצבא ושירתי בהנדסה קרבית כחבלן. לידי נהרגו חברים שעלו על מוקש בשדה מוקשים כשעמדנו לפרק מוקשים. במלחמת ששת הימים בשנת 1967 גויסתי למילואים בתור חבלן. העבירו אותנו לסיני ושם עזרנו בהקמת גשרים לחציית תעלת סואץ. מאותה תקופה יש לי זיכרונות קשים, היות ואיבדתי חברים רבים. בתפקיד שלנו גויסנו פעמים רבות למילואים וכך מצאתי את עצמי מגויס  גם במלחמת ההתשה. פוטרתי ממקומות עבודה רבים בגלל התכיפות בה גויסתי למילואים.

לאחר סיום השירות הצבאי התחלתי לעבוד באלומיניום. באותה תקופה הוחלפו חלונות העץ באלומיניום וכך הייתה עבודה רבה ואני נכנסתי לענף הזה. באותה תקופה הכרתי את אשתי שרה. הכרנו בחוג לריקודים סלונים בנתניה ואז התחלנו לצאת יחד. יצאנו שלוש שנים ואז הצעתי לה נישואין. את הצעת הנישואין הצעתי לה בנסיעה לאילת, שם נתתי לה את טבעת האירוסין שהייתה עם יהלום.

עברנו לגור בבית בנתניה שרכשנו והקמנו משפחה. נתניה הייתה עיר "היהלומים" ששם רוב התושבים עבדו בליטוש היהלומים. פרשתי מעסק האלומיניום ועברתי לליטוש יהלומים. המשכתי לשרת במילואים כ-3  חודשים בשנה . המצב המשפחתי, כאיש נשוי עם ילדה היה קשה , היות ונעדרתי רבות מהבית..

ב -1970 התגייסתי למשטרת ישראל ושירתתי כ-18 שנים. שירתתי כסייר במחוז תל אביב , מרחב ירקון שהיה מחוז קשה .במהלך אותה תקופה נולד בננו עמית ואחריו ב-1976 נולד בננו השלישי ,עוז שנקרא על שם אבי עזיז. עוז בני מציין תמיד שיש בו משני הסבים. את השם מאבי ואת העיניים הכחולות מסבו מצד אמו, יוסף.

בשנת 2003 עברנו להתגורר בכפר יונה לבית פרטי ילדיי התחתנו ונישאו ונולדו להם נכדים, דור ההמשך.

עם סיום שירותי במשטרה עברתי לעבוד בבניין כמנהל עבודה עד שנת 2015. המשכנו לגור בעיר נתניה וילדנו הלכו לבית ספר יסודי שקראו לו בארי. לאחר מכן המשיכו ילדי לבית ספר תיכון כיוון שלא היו חטיבות, חגית למדה בתיכון שרת, עמית למד בבית ספר מקצועי אורט נתניה ועוז למד בבית ספר מקצועי נעורים. קיבלנו עזרה מהוריי ומהורי אשתי (שרה). בשנות ה-70 זכיתי בטוטו בסכום נכבד ומיד רכשתי דירה גדולה יותר.

ב-2003 עברנו להתגורר בכפר יונה לבית פרטי, ילדיי התחתנו ונישאו ונולדו להם נכדים, דור "ההמשך".

                                בר מצווה עוז – 1989

תמונה משפחתית באירוע של בננו עוז, הקטן משלושת ילדינו בנתניה. בתנו הבכורה: חגית. בננו האמצעי: עמית ובננו הקטן עוז שהאירוע היה לכבודו, נכחו  באירוע כל משפחתנו הגדולה (משפחת גברא), אירוע בר המצווה נערך ב-  13/2/89 באולם האירועים "כורש" בנתניה.

עם הזמן ילדינו גדלו והתגייסו לצה"ל התחתנו והקימו משפחות, כמובן שזה היה המשך משמח כאשר דור חדש נולד למשפחתנו. התגוררנו ביישוב כפר יונה וילדינו גדלו ביישובים אחרים בארץ, נכדנו גדלו ואז גם אנחנו עזרנו לילדנו לגדל את נכדינו.

תמונה משחוזרת

תמונה מקורית

סרטון וידאו

הזוית האישית

סבא משה: בתכנית הקשר הרב דורי התהדק הקשר עם נכדי אלמוג ונהניתי מהמפגשים יחד איתו. בנוסף היה מהנה לשמוע את סיפורי הסבים והסבתות האחרים.

אלמוג: נהניתי להיות עם סבא ולשמוע על ילדותו וחייו המעניינים.