מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מדינת ישראל בחיתוליה

אני וגאולה
גאולה בצעירותה
הילדות בראש העין
נולדתי בארץ בשנת 1949 בקרית שמונה, להורים שהגיעו מתימן.
בקריית שמונה גרנו שנתיים ואחר כך עברנו לראש העין. גרנו באוהלים, במעברת ראש-העין, היינו שבע נפשות באוהל אחד. כשהיה מזג אויר סוער האוהל עף וגשמים עזים הרטיבו הכל.
גם המצב הכלכלי היה קשה, את המזון המוקצב כמו: שמן, מרגרינה, וכולי היה אפשר לקבל רק באמצעות תלושים שחילקו למשפחות לפי מספר הנפשות.
זאת הייתה תקופת הצנע, היה מחסור גדול במוצרי מזון, בגלל העלייה הגדולה, שהכפילה כמעט את מספר התושבים של המדינה. בשל כך היה קיצוב במזון, כדי שניתן יהיה להאכיל את כל האוכלוסייה של המדינה הצעירה, ושאף אחד לא יסבול חלילה מרעב.
הנשים יצאו לעבוד במשק בית אצל משפחות ותיקות יותר וזאת כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הגברים עבדו בעבודות יזומות, על ידי הממשלה, כגון- סלילת כבישים, נטיעת יערות ופרדסים ובחקלאות.
למרות המחסור ותנאי החיים הקשים, לא הייתה התמרמרות, קיבלנו זאת באהבה, משום שלכולנו לא היה, ושמחנו במדינה החדשה שלנו שיחלנו לה אלפיים שנה.
בזמנו, הילדים הקטנים נכנסו ישר לגן חובה ולא היה משנה מה היה גילם. למדתי בבית ספר יסודי (שמונה שנות לימוד), אני זוכרת שבהפסקות של השעה 10:00 היו מביאים ארגזים של בקבוקי חלב קטנים מזכוכית ומחלקים לכל התלמידות. עד היום אני זוכרת את הטעם המדהים של החלב וכמובן את ארוחות הצהריים שנתנו לנו בסביבות השעה 13:00. הארוחה הייתה צנועה, אך טעימה.
לאחר סיום לימודי בבית הספר היסודי, עברתי ללמוד בבית ספר תיכון בראש -העין, שהיה בזמנו רק שנתיים, ולאחר כך למדתי בסמינר להוראה בנתיבות ("סמינר עזתה" שבדרום).
בתום לימודי, עבדתי במשך שנתיים כגננת בגן ילדים בחצור הגלילית ולאחר מכך עברתי למרכז, לראש העין כממלאת מקום. לאחר מכן החלטתי לשנות כיוון ולחפש עבודה אחרת. בארץ הייתה תקופת מיתון והיה קשה למצוא מקום עבודה .לבסוף, התקבלתי לעבודה בפנימייה של ילדים ממשפחות הרוסות, שהייתה שייכת למשרד הרווחה ולעיריית תל- אביב.
הפנימייה הייתה בלב שכונת תל ברוך בתל-אביב. עבדתי בה כמדריכת נוער במשך 11 שנים. תפקידי היה לעזור לילדים בהכנת שיעורים, פעילויות חברתיות, לשהות איתם בחגים ובשבתות, דבר שנגע לליבי מאוד. הילדים היו יוצאים לחופשה פעם בשבועיים. היו ילדים שלא יכלו לצאת מהפנימייה ולבקר בבית בגלל בעיות משפחתיות . משום כך, היו מספר פעמים, שאירחתי ילדים בביתי בחופשות ובשבתות.
לאחר אחת עשרה שנים התחתנתי ונאלצתי להיפרד מהילדים. הפרידה הייתה קשה מאוד. לאחר מכן, נולדו לי שלושה ילדים.
כאשר גדלו ילדי, חיפשתי עבודה, התקבלתי לעבודה בנעמ"ת כמנהלת מעון בפתח תקווה. המעון היה של נעמ"ת אך תחת פיקוח של צוות משרד עבודה והרווחה. העבודה הייתה מעניינת ומאתגרת. היו במעון ילדים מגיל ששה חודשים עד גיל הגן.
לאחר שעבדתי 26 שנים בנעמ"ת, פרשתי לגמלאות. לאחר חצי שנה החלטתי, שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי וחיפשתי להתנדב. כיום אני מתנדבת פעם בשבוע בעמותת קס"ם, שהיא קרן סיוע במזון למשפחות נזקקות.
כמו-כן , אני מתנדבת יום אחד בשבוע, במשרדי "נעמת" פתח תקווה, מקום שאני קשורה אליו ואל חברותיי המנהלות.
פעם בשבועיים , אני מתנדבת ב"אגודה למען החייל" שבה אנו אורזים חבילות שי וממתקים לחיילים ולחיילות המתגייסים לצה"ל.
כיום יש לי בת נשואה ושישה נכדים מקסימים, שאני מאוד מאוד אוהבת ומקדישה להם יותר ממה שהקדשתי לילדי, כאשר היו קטנים, עבדתי כל הזמן ולא היה לי מספיק פנאי להיות איתם, בגלל עבודתי.
ברצוני להודות על ההזדמנות הנפלאה שנתתם לי ללמוד מחשבים, על הרעיון הנפלא של הקשר הרב דורי וחיזוק הקשר בינינו לבין התלמידים. וכמובן תודה גדולה, מעומק הלב, לתלמידה ספיר צוביירי על הרצון הטוב ללמד ועל הסבלנות והתמדה, כי זה לא היה קל ובזכותה הצלחתי לצעוד קדימה בעולם החדש של המחשבים.
בתודה מעומק הלב,
 גאולה זינר

מילון

תקופת הצנע
תקופה שבה המדינה הייתה בתחילת הדרך , לא היו משאבים , מקומות עבודה , מפעלים , לא היה במה להתפרנס . במעט שהייה חילקו למשפחות בהקצבה.

נעמת
ארגון נשים עובדות ומתנדבות , ארגון שהקים מעונות יום כדי שהאימהות תוכלנה לצאת לעבודה ולפרנס את המשפחה. נעמת הקימה צהרונים , מרכזים קהילתיים , לשכות משפטיות לטיפול בבעיות המשפחה.

ציטוטים

”לדור הצעיר היקר והחכם - הקשיבו למבוגר ושימרו על הערכים והמידות הטובות“

הקשר הרב דורי