מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפורה שלום, נולדתי בתאריך 15.10.1939 בעיראק. באותה תקופה פרצה מלחמת העולם השנייה והפצירו ביהודים לעלות ארצה. נולדתי למשפחה בת שישה ילדים, אני נולדתי אחרי כמה בנים. זמן קצר לאחר מכן, אמי נפטרה.

אמי הייתה אישה מקסימה, אהבה לבשל, מסודרת, למדתי ממנה להיות מקסימה, להתנהג יפה, לבשל ועוד. אני מתגעגעת אליה מאוד, הייתי רוצה רק לראות אותה ולו רק לזמן קצר, לחלום עליה ולחבק אותה. נולדתי מיוחדת, קיבלתי כל מה שרציתי, לא היה חסר לי דבר, לאן שהלכתי קיבלו אותי יפה, כל דבר שרציתי, אם זה צעצוע או משהו אחר קיבלתי ובנוסף אהבו אותי מאוד והרעיפו עליי חיבוקים, נשיקות והרבה אהבה.

ציפורה בנערותה

בשנת 1951 עליתי לארץ עם משפחתי כשהייתי בת 11, בתחילה גרנו במעברה, ולאחר מכן עברנו לגור בחיפה. בבגרותי גרתי בטירה שם פגשתי את בעלי. אני זוכרת שראינו אחד את השני, היו ניצוצות באוויר והחלטנו להיפגש, הלכנו לסרט ולאכול פלאפל. לאחר מכן, התחתנו. יש לנו 8 ילדים, 26 נכדים ושמונה נינים. היו לי שלושה אחים, שניים נפטרו ונשארה לי אחות אחת.

כשפרצה מלחמת ששת הימים בשנת 1967, בעלי שירת בצבא ואני התעלפתי בגלל הדאגה לו. באיזשהו שלב של המלחמה הוא נפצע וקיבל אירוע מוחי, פינו אותו לבית חולים רמב"ם במצב קשה, הוא שכב שם שנה ואז העבירו אותו לשיקום. לפני 21 שנה קיבל אירוע מוחי נוסף, כתוצאה מכך, נחשבתי נכת צה"ל, ולאחר חצי שנה לקחו לנו את הזכויות. לפני כמה שנים בעלי נפטר. בחגים אנו חוגגים יחד אצלי, אני גרה עם אחותי בחיפה וגם היא אלמנה.

הזוית האישית

שיר: הקשר ביני לבין ציפורה נרקם במהירה והיה קשר מיוחד. אני מאחלת לה שתמשיך לחייך ולאהוב.

ציפורה: אני מאחלת לצעירים של היום שילכו בשלום ויחזרו בשלום, אני מרגישה שייכות למדינה שלנו.

ציפורה שלום, מבית האבות הספרדי חיפה, השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמידה שיר דרעי מכיתה ז'3 מנהיגות, בית הספר עירוני ג' חיפה.