מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מגרמניה לתל אביב סיפורה של סבתא רחל

הסבא יעקב פלס
סבי מוסר את מפתח העיר קריית גת לרבי
ביום שישי סבתי, הייתה מצטרפת אליו ומכריזה כל הדרך: אשכוליות, תפוחי זהב, תפוחי זהב, אשכוליות...

הנכדה קיילי פרלשטיין מתעדת את סיפורה של סבתא רחל.

לסבתא שלי קראו רחל פלס (לבית מלוב) היא נולדה בשנת 1929 בפרנקפורט שבגרמניה.

אבא שלה (שמואל) היה קצין בצבא הרוסי. בתקופה מלחמת העולם הראשונה הוא נשבה על ידי הגרמנים. כשהוא השתחרר מהשבי, לאחר המלחמה, הוא התחתן בגרמניה עם אימא שלה (פסיה דבורה). הם התחתנו בשנת 1922 ונולדו להם חמישה ילדים. עם עלייתו של היטלר ימ"ש לשלטון בגרמניה, הוא קבע בחוק שכל מי שרוצה להישאר בגרמניה חייב לשנות את האזרחות שלו לאזרחות גרמנית.

סבא שמואל התעקש להישאר עם האזרחות שלו בלי לשנות לאזרחות גרמנית, הוא החליט שאם הוא נדרש להחליף אזרחות אז הוא מוכן רק לאזרחות ישראלית. הבחירה הזו עמדה לו בתחילה לרועץ. אך בדיעבד התברר שהבחירה הזו רק הצילה אותו. הם אמנם גורשו מגרמניה, אך האחרים שריחמו עליו ועל משפחתו הקטנה שגורשה, נספו על ידי הנאצים ימ"ש ומשפחתו של סבא שמואל ניצלה.

שום מדינה לא רצתה לקבל אותם. רק  צ'כיה אפשרה להם לשהות בה לשבוע ימים בלבד. אבל, בפועל, במקום שבוע, הם נשארו בפראג למשך שנה שלימה…

את החפצים והמטלטלים שלח סבא שמואל לארץ ישראל באנייה. אבל כל התכולה חזרה לאירופה, מפני שאף אחד לא הגיע לקחת את המשלוח בארץ ישראל. מכיוון, שהם עדיין שהו בפראג.

העלייה לארץ ישראל

כעבור שנה עלתה המשפחה לארץ ישראל. אך בהגיעם לארץ לא היה להם כלום, הם היגיעו חסרי כל!!

הם טסו באווירון ואחר כך הפליגו באנייה ובסוף בסירות. כשדרכה רגלם על אדמת הקודש סבא השתטח ונישק את האדמה ואמר: "הגשמתי את חלום חיי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה".

כולם בכו מרוב התרגשות ושמחו בשמחתו ואז העבירו אותם למחנה עולים ברחוב העלייה בתל אביב.. כולם השתכנו בחדר ענק עם המון אנשים אחרים. אימא שלי סיפרה: "נשארנו שם רק לילה אחד, כי אבא אמר שזה לא מקום חינוכי. למחרת אבא מצא דירה, אם אפשר לקרוא לזה כך. היה זה צריף שבו שני חדרים קטנים, מטבח שאין בו כלום. הייתה שם חצר ענקית  והמון צריפים מסביב. רב האנשים גרו בחצר ביום ובלילה". כשאביה חזר בערב שבת מבית הכנסת וראה את הגברים עם פיג'מות בכיסאות נוח מנהלים שיחות או שרים אמר: "זהו לא מקום חינוכי לילדים". והלך לחפש דירה אחרת. את הבנים האבא הכניס לישיבת "אחי תמימים" ישיבת חב"ד. את הבנות רשם ל"בית יעקוב".

לאחר שהיו מסודרים במוסדות החינוך, חזר סבא לסוכנות וקיבל סכום כסף וקנה סוס ועגלה…

החיים בתל אביב

היה לו בית חרושת למרגרינה בדרום תל אביב למרות שלא הבין בזה. הוא לקח מזוודה ומילא אותה בחבילות של מרגרינה. וחילק אותם לחנויות המכולת. יום אחד היה חמסין לא רגיל וכל המרגרינה נמסה. סבתא עשתה מזה עוגות ועוגיות נפלאות והשמחה בבית הייתה רבה. לאחר מכן, עזב סבא שמואל את המרגרינה, קנה תפוזים ואשכוליות ונסע בתוך תל אביב למכור אותם.

ביום שישי סבתי, פסיה, הייתה  מצטרפת אליו ומכריזה כל הדרך: אשכוליות, תפוחי זהב, תפוחי זהב, אשכוליות. כשראתה שאין פרנסה מהפירות בכדי לקנות ריהוט לבית, , היא לקחה ארגזי עץ קנתה פטיש ומסמרים ובנתה שולחן לבית. מיטות ברזל הם קיבלו מהסוכנות. מפה לבנה לשולחן השבת, היה סדין לבן שסבתא רקמה עליו רקמה של פרחים.

מאוחר יותר הם גרו ברחוב שלמה המלך פינת ארלוזורוב בתל אביב. במקום שהיה בעבר כפר ערבי שנקרא: סומייל. לא היו שם תנאים נוחים. היו בבית שני חדרים ענקיים, מסביבו גינה עם ירקות, ולידו בריכת מים עם קרפיונים.

תמונה 1

לאחר נישואיה עם סבי הרב יעקב פלס, הם הקימו את ביתם בתל-אביב. סבי, יעקב עסק רוב ימיו בחינוך. הוא החל זאת בעבודת הוראה בבית הספר ‘סיני', ומאז מסר את עצמו לחינוכם של ילדי ונערי ישראל לתורה ומצוות. בזכותם הוקמו שתי ישיבות חב"ד בארץ. האחת בראשון לציון "אחי תמימים" והשנייה " תומכי תמימים" בקריית גת.

סבתי נפטרה צעירה מאוד. היא הייתה בת 65 בלבד. היא טמונה בבית בעלמין בצפת.

הזוית האישית

קיילי פרלשטיין מתעדת את סיפורה של סבתא רחל על גלגולה של המשפחה מגרמניה לתל אביב.

מילון

סומייל או אל-מסעודיה
היה כפר ערבי שהתקיים במישור החוף, והחל משנות ה-30 נכלל בעיר תל אביב. תושביו, מהגרים, רובם פלאחים מצרים - חמולת צראפי וחמולת דג'אברה . לאחר מלחמת העצמאות ועזיבת תושביו התיישבה בשטחו אוכלוסייה ישראלית. שרידיו של הכפר עדיין ניכרים בפינת רחוב ארלוזורוב ורחוב אבן גבירול שבתל אביב.

ציטוטים

”זכיתי יחד עם בעלי להיות ממקימי הישיבות בחב"ד "אחי תמימים" ו"תומכי תמימים".“

הקשר הרב דורי