מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מגרמניה לפרדס חנה ולקיבוץ

שולמית ויותם
אמי
הציונות הצילה את משפחתי

­­­­­סיפור חיי

נולדתי למשפחה ציונית בעיירה במזרח גרמניה. הורי היו מאוד ציונים ודיברו על ארץ ישראל בשנות ה-30. בבית עמדה קופסת קרן קיימת לישראל שאליה נכנסה כל פרוטה שנשלחה לאחר מכן לפלסטינה (ישראל).    היו לי עוד שתי אחיות, מרים ורות, את השמות העבריים קיבלנו בלידה.

תמונה 1

בגרמניה לפני העליה לארץ
תמונה 2
אמא ושלושת הבנות

בשנת 1933-1934 עלינו לישראל לאחר עלייתו של היטלר לשלטון. למדתי בפרדס חנה בית ספר עממי ובגיל 15 הלכתי לקיבוץ לעבוד בחקלאות. ב1939 פרצה מלחמת העולם השנייה ובזמן הזה הייתי בקיבוץ והודות לציונות של הוריי לא נספה אף אחד מהמשפחה בשואה.

להוריי היה פרדס בפרדס חנה ואת הפירות מכרנו לצבא הבריטי, לאחר שלא יכלו לייצא את הפירות לאירופה. ב-1942 הגעתי לתל אביב ולמדתי את מקצוע התפירה. את בעלי שהיה חבר קיבוץ נען פגשתי בתל אביב וכעבור שנתיים התחתנו. הוא היה במשמר החופים של הצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה ועם קום המדינה התגייס מיד לצבא ההגנה לישראל. דוד היה אדריכל לסופרמרקטים. הוא בנה את הסופרמרקטים הראשונים בארץ, מנהריה וקריית שמונה עד אילת ואני הפכתי להיות העזר לצידו. עד שהוא מת ממחלה קשה בשנת 1983 בגיל 63.

בזמן הזה, מרים אחותי, עבדה בעבודה משרדית ולאחר מכן הפכה להיות מנהלת "האגודה למלחמה בסרטן". אחותי רות, למדה הוראה והפכה להיות מורה ולאחר מכן מנהלת בית ספר בפתח תקווה. בעלה של מרים היה מהנדס מים ב"מקורות" .ובעלה של רות היה מנהל בית ספר ומפקח בית ספר. עשרים וחמש שנה התנדבתי לעזור לאגודת "אקים"- אגודה לקימום מפגרים. שש שנים עבדתי בתיירות נכנסת. מאז אני גמלאית ומתנדבת בבית הורים, בעבודות ריפוי ועיסוי ואני נהנית מבני ומנכדיי.

העלייה לארץ

אבי עלה עם מרים ב-1933 לארץ כדי להכין את השטח ליתר המשפחה . רות ואני עלינו עם אמא ב-1934 באנייה גדולה שהפליגה מצרפת לחיפה. הגענו מגרמניה לצרפת עם רכבת. כאשר הגענו לארץ, הגענו בזמן של חמסין ולא היינו רגילים לחום שכזה. דבר ראשון שעשיתי היה לזרוק את כל בגדי החורף. הייתי אז בת תשע ולא ידעתי מילה אחת בעברית. כשהתחלתי ללמוד בבית ספר בפרדס חנה הייתי צריכה כל בוקר לעבור בחול עמוק מאוד וללכת ברגל הרבה. חצי שנה גרנו ברפת כי הרבה אנשים עלו לארץ בגלל המלחמה ולא היה אפשר לשכור דירה. כעבור שנה חצי עברנו לבית משלנו בפרדס חנה. הבית עמד על מגרש של חמישה דונם: שני דונם פירות, לול תרנגולות עם מאה תרנגולות ומקום לחמור שהיה לנו ואחרי זה מחסן שנבנה מהמכולה שהבאנו מגרמניה. בסוף המגרש היו שני דונם של ירקות, גזר, קישואים, מלפפונים, עגבניות, כרוביות ופלפלים. עשינו החלפות עם השכנים, נתנו להם ירקות והם נתנו לנו חלב ושמנת בגלל הפרות שהיו להם. עבדתי בפרדס בקטיף ובהשקיה. רכבתי על החמור לפרדס ושם קטפתי ירק לתרנגולות שקוראים לו "ריג'לי". זה היה נותן צבע אדמדם לביצים של התרנגולות. ואת העבודות האלה עשו כל הילדים בסביבה, לכולם היה פרדס ושדה. ב-1938 אבי נפטר מקצרת קשה ונקבר בהר הצופים בירושלים, ומקום קבורתו לא נודע אחר כך כי הרסו את המצבות.

המשפחה המורחבת בקיצור

סבתא שלי, חולדה, נולדה בעיר גניזן שבפולניה לבעלה קראו זאב. אבא שלי, משה, נולד בברלין והיו לו עוד חמישה אחים. ב- 1920 הוא התחתן עם אמא שלי, מרגלית. אבא שלי היה חייל בצבא הקיסר הגרמני ב-1914. נולדו להורי שלוש בנות בגורליץ, גרמניה: מרים, אני- שולמית ורות. כבר בלידה נתנו לשלושתנו שמות עבריים (מה שהיה יוצא דופן בגרמניה). בשנת 1933, בעקבות עליית היטלר לשלטון, עלינו לארץ לפרדס חנה. בשנת 1948 אמא שלי מונתה על ידי הממשלה החדשה כאם בית של לשכת הנשיא בקריה בתל אביב, היא הייתה בתפקיד חמש שנים. בעלי היה אדריכל.

חיי הקיבוץ שלי

בגיל חמש עשרה הלכתי לקיבוץ "גבעת חיים" ל"הכשרה". שם עבדתי בחקלאות, באיסוף תפוחי אדמה ובשתילת עגבניות וכדומה. שם קיבלתי חינוך ראשון לפלמ"ח יחד עם חבריי. המגורים היו באוהלים. כעבור שנה וחצי שלחו את ההכשרה שלנו לקיבוץ "בית אורן" להשלמה. זו הייתה שנה מאוד קשה (האיטלקים הפציצו את חיפה). האוכל היה מאוד גרוע ומגעיל ולאחר שנה עזבתי חזרה לאמא שלי שבפרדס חנה.

 

מילון

קופסת קרן קיימת לישראל
זוהי הקופסה הכחולה ששימשה לאיסוף תרומות עבור הקרן הקיימת לישראל, הקופסה הכחולה הייתה ברבות השנים לסמל ולמותג של הקרן הקיימת לישראל ושל הציונות.

ציטוטים

”הודות לציונות של הוריי לא נספה אף אחד מהמשפחה בשואה“

הקשר הרב דורי