מאגר סיפורי מורשת

גדלתי בגלזגו חמש שנים עד 1940 כאשר נשלחתי לפנימייה . הסיבה הייתה כי אבא שלי גויס לחייל אוויר הבריטי בפתיחת מלחמת עולם השנייה. אמי שמרה על העסק המשפחתי שהיה קשור בפרוות.

נשארתי בפנימייה שש שנים עד שחרור אבי מהצבא וחזרתי הביתה להתכונן לבר המצווה שלי, באותה התקופה נהניתי מכל מדי תחומי ספורט כמו- כדורגל, טניס, הוקי קרח, רכיבה על סוסים, התחומים האלו התאפשרו עקב המרחק מהעיר התעשייתי שהגרמנים ניסו להפציץ עקב בנית אוניות באזור. אבי חזר לנהל את העסק שלו ואמי חזרה לנהל את הבית.

בגיל 17 הצטרפתי לעסקו של אבי, עד שגויסתי לשנתיים לגיוס חובה, ושרתי שנה באנגליה ושנה בגרמניה בצבא האנגלי.

אשתי (ג'ון) נולדה באנגליה אבל בגיל שנתיים עברה עם ההורים שלה לגור בארצות הברית.

לי יש שלושה ילדים בן אחד (סטיבן) ובת אחת (מרול) שנולדו בסקוטלנד, בן השני (דורון) שנולד בישראל ,כיום ילדיי ואשתי גרים בישראל ,סטיבן נשוי לענת שנולדה בישראל ולהם שלוש בנות שם האחת נוי ,השנייה רותם והשלישית נטע.בתקופה שלי בישראל הייתי פלח, רפתן וחקלאי .

בפלחה עשיתי את כל העבודות הקשורות לגידולי שדה, ברפת חלבתי וטפלתי בפרות.

בגיל 22 לאחר שנתיים של שרות חובה בצבא הבריטי, בגלל קשרים ציוניים שהיו לי עם מדינת ישראל באתי דרך הסוכנות היהודית לאולפן בקיבוץ בית השיטה בשנת 1958 .זו היה צורת חיים שונים לגמרי מכול דבר שהכרתי עד אותו יום. באולפן עבדנו חצי יום ולמדנו עברית חצי יום. בכיתה היו אנשים מכול מיני ארצות, אבל המורה רותי שמי אמרה לנו שבשיעורי עברית לא חשוב מוצאנו . שאם כול אחד ידבר רק בעברית, נדע לדבר מהר. למדנו באולפן חצי שנה ולאחר מכן כל אחד הלך לדרכו .המשכתי בקיבוץ עוד חצי שנה ואהבתי מאוד את חיי הקיבוץ.

 

אבל אחר כך חזרתי לקיבוץ בית השיטה .יום אחד בא אלי בחור אנגלי שגר בקיבוץ גדות. הוא אמר לי שצריך אותי בקיבוץ גדות יותר מאשר קיבוץ בית השיטה. קיבוץ גדות היה קיבוץ קטן בגבול של סוריה, והרעיון הציוני מאוד מצא חן בעיני. נשארתי שלוש שנים ועבדתי בגידולי שדה ברפת החלב .

ב-1961 התחתנתי עם אשתי שבאה מארצות הברית לבקר את אחותה שגרה בקיבוץ איילת השחר. לאחר זמן מה עזבנו את הארץ למשך חמש שנים עד שהילד הראשון ששמו סטיבן הגיע לגיל הגן. החלטנו לחזור שוב לארץ אבל הפעם למושב שיתופי שדומה לקיבוץ נשארנו שם 20 שנה .

באותה התקופה מאוד נהניתי מצורת החיים הקיבוציים.