מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא – רבא חיים קרל ברנדר – מגלות לתקומה

אני וסבתא רות
.
הקשר הרב דורי של משפחת וורמן

שמי רז מבית הספר ממלכתי כרכור בפרדס חנה כרכור, ואני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא רות וורמן. סבתא רות נולדה בשנת 1951 לבית משפחת ברנדר בעיר חולון בישראל!!

סבתא רות סיפרה לי על המורשת המשפחתית שלנו ועל העלייה, המלחמה והשירות הצבאי שלה. וזה סיפורה:

רז נכדי, בכור נכדיי!

לא מובן מאליו שאני סבתא רות, שאביך שחף ושאתה רז {אני} נולדנו במדינה יהודית עצמאית!!!

נולדנו בישראל משום שאבי חיים עזב את גרמניה בזמן-רגע לפני השואה. בהיותו נער בתיכון סבל מלעג, התנכלויות, גזענות ואפליה עד שסולק. וכל זאת עקב היותו יהודי!. כבר אז הבין שאת גרמניה הנאצית צריך לעזוב-ומהר!

צעדים ראשונים לתקומה

אבי חיים הצטרף להכשרה "בתנועת החלוץ". שם למד חקלאות, הגנה עצמית ועוד. כשסיים קיבל את הסרטיפיקט, התעודה שנתנה לו אישור כניסה לפלסטינה. חיים עזב את הוריו בהיותו בן 18. הוריו עמנואל ובטי ברנדר שלא האמינו שיהיה רע כל-כך בגרמניה הושמדו, נרצחו בידי הנאצים במחנות ההשמדה. יחד איתם נרצחו בידי הנאצים גם כל שאר בני המשפחה. רק חיים אחותו גרטה – מרים ואחיו ארנסט ניצלו כשעלו לפלסטינה בשנת 1934.

בארץ – פלסטינה שלטו הבריטים

אבי כרבים מהיהודים שהצליחו לעלות, אומנם ברחו מהמלחמה באירופה אך היה עליהם לאחוז בנשק כאן כדי להתגונן מפני הערבים שפרעו בנו והתנכלו ככל שיכלו בישובים היהודים. בן 18 היה אבי בעלותו וכך הוא מספר:

העדות הכתובה שכתב סבא רבא חיים קרל ברנדר

"כשירדתי מהאונייה שלחו אותי לקיבוץ גבעת-השלושה ידעתי רק שתי מילים בעיברית "שלום" ו"גזוז {סודה}

נעלתי מגפיים גבוהות עד הברכיים אותם קיבלתי מהחנות של אבי בעיר הולדתי מילהיים. איתם עבדתי בהכשרה ואיתם עבדתי בקיבוץ. אך לצערי בלילה הראשון ניגנבו מגפיי מהאוהל בו התגוררתי. כמה מרגיז וכמה חבל היה לי. אחרי 4 ימים בקיבוץ "ברחתי" לא יכולתי לסבול את הליכלוך בחדר האוכל, לא היה לנו סכו"ם כמו שהייתי רגיל. מרחנו את הלחם עם הצד השני של המזלג. "זה לא בשבילי" חשבתי – ועזבתי !

עברתי למושב בן שמן, שם הייתי ממש לחקלאי חלבתי פרות, חרשתי שדות 16, שעות עבדתי כל יום במשך כ- 3 שנים. באירופה גבר סבלם של היהודים. שערי פלסטינה סגורים בפני היהודים. ארגון ההגנה שפעל בפלסטינה פעל גם להצלתם ולהביאם לכאן אחת השיטות היתה וזה מה שעשיתי: נשלחתי לפולין כדי להתחתן עם בחורה יהודייה רק כך היא יכלה לזכות בסירטיפיקט. עשיתי זאת ! נסעתי לפולין, התחתנו בנישואים פיקטיביים(בכאילו). אז בדרכנו חזרה לפלסטין נסענו תחילה לגרמניה לבקר את הורי בטי ועמנואל זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותם! !! כל חיי סבלתי מהעובדה שלא הצלחתי להביאם לארצנו.

חזרתי לארץ והייתי נחוש ומלא בכח רצון עז לעשות הכל, כל מה שצריך כדי שלנו ליהודים, יהיה מקום בעולם בו נוכל לאחוז בנשק ולהגן על עצמנו! ומאז הייתי ללוחם !

חיים כנוטר בפלוגות –הלילה של ווינגיט

img_20170119_204951-1-e1493989978481

הצטרפתי' לפלוגות-הלילה. יחד היינו 100 לוחמים יהודים ו100 בריטים. כדי להתקבל היה עלינו לעבור מבחן. עלינו וטיפסנו עמוסים בציוד כבד עד פיסגת הר תבור מי שהצליח תוך שעה להגיע למנזר –התקבל.

בשנת 1938 היו חדירות הערבים מלבנון רבות וקשות. ממשלת המנדט הבריטי החליטה להקים גדר מראש-הנקרה עד הכנרת.    גוייסנו להגן על הפועלים שבנו את הגדר במשך 3 חודשים בלי שבתות בלי חופשות. אז לימדתי את עצמי להשתמש  במכשיר האיתות – הליוגראף, יוזמה שיותר מאוחר הצילה את חיי וחיי אחרים.

עברנו לאזור חניתה ויחד עם הצבא הבריטי בכפר באסה שעל יש ראש הנקרה הגנו מפני התנכלויות הערבים. במכשיר האיתות  ההליוגרף השתמשנו בשעות היום. יום אחד ירו הבריטים וכיוונו לעבר הכפר באסה אך טעו ופגעו בחניתה. קראתי את אותות המצוקה, פיענחתי ואותתתי מיד לבריטים להפסיק את הירי. כך ניצלו אנשי חניתה.

בשנת 1939 בהיותי בשמירה בכנרת, שמירה על הדייגים. ירו לעברנו הסורים אש תופת. מיד אותתתי לכיוון גנוסר אותות S.O.S הם העבירו הודעה לעין –גב ומשם יצאו סירות גדולות ומשורינות שהגיעו וביחד פתחנו באש על הסורים. וכל הדייגים ניצלו.

חיים כחייל בשורות הצבא הבריטי ובבריגדה

בשנת 1941 התגייסתי לצבא הבריטי שרתתי במצרים בחום של 45 מעלות בשנת 1943 ביחד עם הבריגדה פלשנו לאיטליה. כשנפצעתי השכיבו אותי על יד פצוע גרמני. מפקדי ידעו ששפת – האם שלי היא גרמנית וכך יכולתי להוציא ממנו סודות צבאיים. עוד רבים ומרתקים  היו קורתי בבריגדה. השתחררתי משרותי בצבא הבריטי כשנה אחרי ניצחוננו על גרמניה הנאצית.

חיים לוחם במלחמת השחרור 1948

ואז ברוב קולות מכריז ארגון האומות המאוחדות על הקמת מדינה לעם היהודי היא מדינת ישראל כל מדינות ערב שסביבנו יוצאות להילחם בנו. גויסתי לחל האוויר. שם בחצור בטייסת 101 הייתי אחראי על כל כלי הרכב. שם הועלתי לדרגת קצין. גם הכלב הקטנטן שלי שמנדריק, השתתף בישיבות של הקצינים כשנכנס דרך החלון. . . .

סבא רבא חיים התחתן עם נעמה, אמי, שגם השכילה לעזוב את גרמניה בשנת 1936. גם היא נילחמה. לחמה את מלחמת הקיום. פירנסה, חינכה וגידלה את שלושת ילדיה: עימנואל, דן ורות – זו אני סבתך. כך היינו ל"צברים" גאים עצמאים חרוצים במדינת היהודים!

הזוית האישית

סבתא רות: והנה רז נכדי היקר, גם אתה נולדת בארצנו במדינת ישראל העצמאית. הינך ילד נבון, בעל תושייה, יוזמה ויצירתיות  בן לבני שחף ולאורית המחנכים ומגדלים אותך ואת אחותך דניאל לתפארת. גם אתה תהייה לאזרח גא ולאב שימשיך את השושלת!

מילון

סרטיפיקט
סֶרטִיפִיקָט (מאנגלית: Immigration certificate, מילולית: אשרת הגירה), היה הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון.

נוטרות
נוטרות היא כינוי לכוחות של שוטרים יהודים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי שכונו בשם "נוטרים". הם פעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית החל ממאורעות 1936–1939 ועד להקמת המדינה בהגנה על היישובים היהודיים, על מפעלים שונים ועל דרכי התחבורה מפני התנכלויות של כנופיות הערבים. אנשי הכוחות נחשבו כ"שוטרים מוספים", דהיינו, אנשי כוח עזר למשטרה הבריטית, ששיתפה אותם עקב מחסור בכוח אדם וחשיבה שהדבר יביא ליותר שקט בארץ. למעשה, פיקד עליהם ארגון ההגנה, שניצל את הכוחות ואת נשקם לפעילויותיו השונות בהגנה ובהתיישבות.

ציטוטים

”רז נכדי היקר, גם אתה נולדת בארצנו במדינת ישראל העצמאית“

הקשר הרב דורי