מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מגלות להתיישבות

סבתא רחל וניצן
סבא וסבתא במערות בית גוברין
סיפור שורשים שמתחיל מספרד לגרמניה משנת 1346.

גדלתי בקיבוץ אלונים להורי יהודית וצבי בלנרה. משפחת אימי, משפחת וייל, הגיעה לגרמניה בשנת 1346. ספר היוחסין של המשפחה היה ברשותינו ומסרנו אותו בהשאלה לאוניברסיטה העברית. סבי דוד וייל אשר נולד בשנת 1877 היה מומחה בתעשיית היין והועסק על ידי ממשלת בווריה כיועץ ומדריך לכורמים.
 
ברצוני לספר סיפור מעניין על פגישתו עם אדולף היטלר בינואר 1932 (ציטוט מאוטוביוגרפיה שנכתבה על ידו).
דוד וייל סבא של סבתא

דוד וייל סבא של סבתא
 
פגישה אישית עם אדולף היטלר
"ערפל סמיך הפתיע אותי בגובהי ה- spessart, כך שנאלצתי, מוקדם בערב, להיכנס אל האכסניה הראשונה בדרכי ולוותר על המשך הנסיעה במכוניתי. אכסניית התיירים המפורסמת "zum spessart" נתנה לי מחסה. ניצלתי עתה מסכנות הערפל, הידוע לשמצה, של spessart (שפסרט). באולם האכסניה היו חוץ ממני עוד 3 אחים לצרה, שכמוני וויתרו על המשך מסעם במכונית. 
 
כעבור זמן קצר נכנסו אדונים אחדים עטופים במעילים עבים, אל האכסניה והצעיר שביניהם הזמין בקול רם וצורם קפה חם מאוד וספל שוקולדה. התבוננתי בחבורה ותוך זמן קצר יכולתי לקבוע כי היושב לפני לא היה אלא המסית והנואם אדולף היטלר "המפורסם" ולפניו ספל שוקולדה. בפעם הראשונה ראיתי את היטלר פנים אל פנים. היה לי עתה פנאי להסתכל הן בהיטלר והן במלוויו. בלט לעיני שהשיחה סביב שני השולחנות שמולי, התנהלה בהתרגשות רבה, אך רק אחד לא נטל בה חלק וזה היה היטלר. הוא בחש בספל השוקולדה שלו ומכיוון שכנראה לא היתה מתוקה לחיכו, הוסיף בה עוד כמה חתיכות סוכר. מתוך שיחתם של האדונים האלה הבינותי כי בתוכניתם להגיע עוד באותו ערב לאספות בוחרים בערים mainz ו- darmstadt, שם אמור היטלר לנאום.
 
שניים, מן המבוגרים יותר בחבורה, סברו שלא רצוי להסתכן באסון כבד במזג האויר הערפילי הזה, עם כבישים מכוסים קרח. היטלר שמע זאת ומבט אחד על יושבי השולחן הספיק, כדי להחניק כל הבעת דעה דומה באיבה.  
הייתי מופתע מהופעתו החיצונית של המסית. הוא היה שונה לחלוטין ממה שתיארתי לי על סמך התמונות המוכרות עד אז. פניו היו חסרי הבעה, העיניים נראו עייפות מאוד, כאילו לא היה בהן ברק וכל סימן של משהו רוחני".
 
ציטוט זה הלקוח מהאוטוביוגרפיה שנכתבה בשנת 1938 בגרמנית, לבקשה של אוניברסיטת הרווארד. היום אנו מתרגמים אותה לעברית כדי להוציא ספר. (ביקרנו בגרמניה בבית הספר של אמא של סבתא שלי גורשה ממנו ונתנו להם את האוטוביוגרפיה בגרמנית והם שמחו ואמרו שילמדו לפיה).  
 
לאחר פרסום "חוקי הגזע" הוא נושל ממשרתו ובעקבות "ליל הבדולח" הוא נאסר במחנה ריכוז בוכנוואלד היה במחנה כחודש וחצי וסבל מעינויים קשים ורעב (איבד 21 ק"ג בתקופת המאסר) הוא הצליח להיחלץ מהמחנה על ידי תשלום כופר רב ששולם על ידי חברתו ושוחרר והצליח לקבל ויזה לארה"ב ושם חיי עד מתו בשנת 1953.
 
משפחתו של דוד וייל

משפחתו של דוד וייל

 

אימי שנולדה בשנת 1920 הייתה נערה באותה התקופה של עליית הנאצים לשלטון לאחר פרסום "חוקי הגזע" אולצה לעזוב את בית הספר שלה ולעבור לבית ספר יהודי. בגיל 16 החליטה בעקבות המצב לעלות לישראל במסגרת "עליית הנוער" הגיעה לקיבוץ נען והצטרפה לגרעין שהיה מיועד להתיישב בקיבוץ רביבים. קיבוץ רביבים עלה לקרקע בשנת 1943 והיה אחד משלושת המצפים שהיו בנגב. מכיוון שהתנאים במצפה רביבים היו קשיים הגרעין התיישב במחנה זמני בראשון ושם היא הכירה את אבי צבי.
 
משפחת אבי הגיעה לארץ עם הוריו ואחיו משפחת אבי קיבלו סרטרפיקט על ידי הדוד של אבי שכבר היה בארץ וקנה עבור המשפחה  סרטרפיקט שעלה הרבה כסף (סבא וסבתא מצד אבי חיו איתנו בקיבוץ אלונים משנת 1952 עד יום מותם כהורי חברים).
 
הורי התחתנו ברביבים (ראשון) בשנת 1945 ובאותה השנה נולדתי. במלחמת השחרור 1948 כל המשפחות שהיו עם ילדים עזבו בשנת 1948 את ראשון בגלל המצב הביטחוני והכלכלי הקשה לאחר מכן קבוצה גדולה עברה לקיבוץ אלונים השוכן בעמק יזרעאל.
 
בגיל שלוש הגעתי לקיבוץ אלונים הבית הראשון שלנו היה אוהל. עד גיל 18 חייתי בקיבוץ אלונים. בכיתה היינו 16 ילדים שמתוכם 8 בני משק והשאר "ילדי חוץ" (ילדי חוץ ילדים שהגיעו לקיבוץ ממשפחות שעקב קשיים בבית שלחו את הילדים להתחנך בקיבוצים) כל ילד כזה אומץ על ידי משפחה. לימים גם אנחנו לקחנו ילדת חוץ שהתחנכה בבית גוברין ועד בהיום אנו בקשר איתה והיא רואה בנו משפחה מזה 40 שנה.
 
בסיום לימודי בגיל 18 החלטתי במקום להתגייס לצבא ללמוד בבית ספר לאחיות של הקיבוצים בבית חולים השרון בפתח תקווה.
רחל באוהל באלונים

רחל באוהל באלונים
התנאי היה שלאחר שלוש שנות לימוד חייבים שנה אחת בישוב ספר או בבית חולים ממשלתי כשרות למדינה. לאחר שנתיים לימודים קיבלתי פניה מועדת הבריאות הבין קיבוצית שאפסיק את לימודי לשנה ואלך להיות אחות בבית גוברין. בבית גוברין הכרתי את שמואל שהגיע לקיבוץ שנה קודם במסגרת "שנה שלישית" (שנה שכל בן משק נתן שנת שרות לאחר הצבא לעזרה לקיבוצי ספר במצוקה).
 
שמואל נולד וגדל בקיבוץ יגור. כשהגעתי לבית גוברין הקיבוץ מנה כ- 18 חברים בלבד ועוד כ- 40 זמנים שבאו לעזרה ממשקים גדולים וגרעיני נחל. הגעתי לבית גוברין בשנת 1965 עבדתי שנה במרפאה (לבד ללא רופא קבוע). לאחר שנה חזרתי לסיום לימודים הסמכה, בבית חולים קפלן. בשנת 1967 (בשנת מלחמת ששת הימים).
 
בשנת 1968 התחתנו ולאחר שנה נולדה בתנו ורד ותוך 8 שנים היינו משפחה עם 4 בנות וכיום יש לנו 11 נכדים. במסגרת עבודתי כאחות נסעתי כמעת עם כל היולדות של הקיבוץ (מאחר ולבעלים לא ניתן להיכנס לחדר הלידה)  במרוצת השנים קיבלתי שלוש לידות בדרך לבית החולים. בשנת 1990 החלטתי לעזוב את המרפאה יצאתי לשלוש שנים ללמוד שיטת אלכסנדר .השיטה עובדת על המודעות הגוף על יציבה נכונה, שיטה העוסקת בגוף נפש.
 
אני עוסקת בזה עד היום.
 
נולדו לנו 4 בנות תוך 8 שנים

נולדו לנו 4 בנות תוך 8 שנים
תשע"ו, 2016

מילון

אוטוביוגרפיה
קורות חיים

ציטוטים

”התבוננתי בחבורה ותוך זמן קצר יכולתי לקבוע כי היושב לפני לא היה אלא אדולף היטלר.“

הקשר הרב דורי