מאגר סיפורי מורשת

דוד וייל סבא של סבתא

"ערפל סמיך הפתיע אותי בגובהי ה- spessart, כך שנאלצתי, מוקדם בערב, להיכנס אל האכסניה הראשונה בדרכי ולוותר על המשך הנסיעה במכוניתי. אכסניית התיירים המפורסמת "zum spessart" נתנה לי מחסה. ניצלתי עתה מסכנות הערפל, הידוע לשמצה, של spessart (שפסרט). באולם האכסניה היו חוץ ממני עוד 3 אחים לצרה, שכמוני וויתרו על המשך מסעם במכונית. 

 

כעבור זמן קצר נכנסו אדונים אחדים עטופים במעילים עבים, אל האכסניה והצעיר שביניהם הזמין בקול רם וצורם קפה חם מאוד וספל שוקולדה. התבוננתי בחבורה ותוך זמן קצר יכולתי לקבוע כי היושב לפני לא היה אלא המסית והנואם אדולף היטלר "המפורסם" ולפניו ספל שוקולדה. בפעם הראשונה ראיתי את היטלר פנים אל פנים. היה לי עתה פנאי להסתכל הן בהיטלר והן במלוויו. בלט לעיני שהשיחה סביב שני השולחנות שמולי, התנהלה בהתרגשות רבה, אך רק אחד לא נטל בה חלק וזה היה היטלר. הוא בחש בספל השוקולדה שלו ומכיוון שכנראה לא היתה מתוקה לחיכו, הוסיף בה עוד כמה חתיכות סוכר. מתוך שיחתם של האדונים האלה הבינותי כי בתוכניתם להגיע עוד באותו ערב לאספות בוחרים בערים mainz ו- darmstadt, שם אמור היטלר לנאום.

 

שניים, מן המבוגרים יותר בחבורה, סברו שלא רצוי להסתכן באסון כבד במזג האויר הערפילי הזה, עם כבישים מכוסים קרח. היטלר שמע זאת ומבט אחד על יושבי השולחן הספיק, כדי להחניק כל הבעת דעה דומה באיבה.  

הייתי מופתע מהופעתו החיצונית של המסית. הוא היה שונה לחלוטין ממה שתיארתי לי על סמך התמונות המוכרות עד אז. פניו היו חסרי הבעה, העיניים נראו עייפות מאוד, כאילו לא היה בהן ברק וכל סימן של משהו רוחני".

 

ציטוט זה הלקוח מהאוטוביוגרפיה שנכתבה בשנת 1938 בגרמנית, לבקשה של אוניברסיטת הרווארד. היום אנו מתרגמים אותה לעברית כדי להוציא ספר. (ביקרנו בגרמניה בבית הספר של אמא של סבתא שלי גורשה ממנו ונתנו להם את האוטוביוגרפיה בגרמנית והם שמחו ואמרו שילמדו לפיה).  

 

לאחר פרסום "חוקי הגזע" הוא נושל ממשרתו ובעקבות "ליל הבדולח" הוא נאסר במחנה ריכוז בוכנוואלד היה במחנה כחודש וחצי וסבל מעינויים קשים ורעב (איבד 21 ק"ג בתקופת המאסר) הוא הצליח להיחלץ מהמחנה על ידי תשלום כופר רב ששולם על ידי חברתו ושוחרר והצליח לקבל ויזה לארה"ב ושם חיי עד מתו בשנת 1953.