מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי דוד הנדלר נולד בשנת 1946 בסלובקיה, ההורים שלו היו ניצולי שואה שהופרדו בזמן המלחמה ונלקחו למחנות ההשמדה עם בתם. באושוויץ נרצחה בתם בת השלוש אחותו של סבי.

לאחר ששרדו את המחנות נפגשו בעיר הולדתם, פרשוב, שם נולד סבי. בשנת 1949 עלה סבא לארץ עם שני הוריו והתגורר בתל-אביב. כשהיה סבא בן חמש נפטר אביו ולאחר שנה התחתנה אמו עם יוסף כהנא (סבא רבא חורג שלי) שהיה ממייסדי המושבה גן-יבנה. בגן- יבנה גדל סבא יחד עם שני ילדיו של סבא רבא יוסף. ולמד בבית הספר היסודי שהיה בית ספר מעורב ולמדו בו תלמידים דתיים וחילוניים.

גן יבנה

גן-יבנה הייתה מושבה קטנה והחיים החברתיים בה היו שונים מאד מחיי החברה היום. לא היה מחשב,לא הייתה טלוויזיה לא היה טלפון נייד. ולכן המשחקים כללו משחקי  כדור ומשחקים כמו גולות, 5 אבנים, 3 מקלות, ריכוז, שבץ נא ועוד .גם מכוניות היו רק למעטים וכלי התחבורה האישי היה האופניים. בכיתה ט' עבר סבא ללמוד בישיבה התיכונית במושב נחלים וכתלמיד בישיבה  נשלח להדריך בסניף בני עקיבא במושב, שם הכיר את סבתא שלי שהייתה בת המושב.

בני עקיבא

לשאלתי מה היה אופי ההדרכה? סבא הסביר שהפעילויות בבני עקיבא כללו משחקים, שירה, דיונים בנושאים ערכיים, יהדות, סיפורי גבורה וחינוך לאהבת הארץ. אחד השיאים בפעילויות בבני עקיבא היו חודש הארגון ושבת הארגון. באותו חודש נקבע נושא ארצי חינוכי ועל פיו נבנו פעולות החודש שהסתיימו בשבת הארגון בתערוכות, בארוחה משותפת, בתהלוכת לפידים ובטקס לכלל החניכים וההורים. גולת הכותרת היו הטיולים ברחבי הארץ שעל אחד מהם יסופר להלן.

הטיול לכפר תבור

באחד הטיולים שארגן סבי לחניכים הייתה לו חוויה מיוחדת. כהכנה לקראת הטיול  נסעו סבא וחברו לאזור כפר תבור. הם סיירו במקום ועלו להר תבור אך עם רדת החשכה עדיין לא הגיעו לפסגה,כדי לא לטעות בדרך החליטו לפרוש שקי שינה ,לישון בחורשה ומיד כשיעלה השחר להמשיך  בדרכם.

באמצע הלילה נשמעו נשימות נשיפות וקולות משונים הם התעוררו בבהלה והחלו לצעוק, לפתע ראו עדר פרות שועט ועולה לקראתם. לשמע צעקותיהם הגיעו אליהם הרועים וכששמעו את סיפורם הזמינו אותם אליהם לכפר שיבלי כדי שלא יבלו את הלילה בחורשה. למחרת בבוקר לאחר שהגישו להם ארוחת בוקר,כמיטב המסורת הבדואית ,סיפרו סבי וחברו לכל החמולה מה הייתה מטרת הסיור. המארחים התלהבו והזמינו אותם לבוא לבקר עם כל החניכים בכפר. סבי וחברו נפרדו מהם לשלום וכשיצאו מבית המשפחה ראו את ילדי הכפר משחקים בכדור עשוי מסמרטוטים.

מאוחר יותר כשחשבו כיצד יוכלו לגמול למארחיהם טובה, גמלה בליבם ההחלטה לקנות להם כמתנה כדורגל. ואכן כל החניכים והמדריכים הגיעו לכפר הבדואי כחלק מהטיול ונתנו לילדי הכפר 2 כדורי רגל כהכרת תודה. כדור אחד לילדי המשפחה המארחת וכדור שני לשאר ילדי הכפר.

הזוית האישית

סבא דוד: שגיא איננו נכדי הראשון. הנני סב לנכדים נוספים מבוגרים ממנו, אך זו הפעם הראשונה שזכיתי לחוויה ייחודית ומיוחדת כזו הייתה הזדמנות להכרות מסוג אחר ביני לנכדי. מידי שבוע ישבנו ושוחחנו במשך שעה על סיפור חיי. שגיא גילה עניין רב ושאל שאלות מחכימות והכיר פן נוסף של סבא  שלו והחליט לספר על כך לשאר בני דודי.

תודה לך עינת על הובלת הפרויקט באווירה מכובדת מעניינת ומשתפת.

שגיא: היה לי כיף מאוד לעשות את העבודה עם סבא, כיוון שלמדתי דברים עליו שלא ידעתי וזה היה מעניין מאוד. היה לי זמן איכות איתו שזה דבר נדיר במשפחה גדולה כמו שלי. שמעתי ממנו סיפורים שרוב בני המשפחה שלי לא מכירים.