מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל דור, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדת את סבתי, שרה ציוני.

משפחה ומגורים

סבתא שלי, שרה ציוני (במקור שרה יצחק), נולדה בכפר סבא ליוכבד ויעקב יצחק. היא האחות הבכורה, והאחים שלה הם: חיים, אשר, ציונה ושושנה. כשהייתה בת כשנה עברה המשפחה לגור בדרום הארץ. יום אחד היא ומשפחתה ביקרו בירושלים ומאוד אהבו את הסביבה ואת האנשים. משום כך, כשהייתה סבתא בערך בגיל 3 היא עברה עם משפחתה לירושלים. הם גרו ליד החומות של העיר העתיקה, הכותל ומגדל דוד, אך גם ליד הגבול עם הירדנים. הם עברו לשם למרות המצב, אבל שמעו יריות של פגזים ופצצות. המדינה שלחה לכל אלה שגרו ליד הגבול חיילים שיגורו איתם ויגנו עליהם. החיילים ישנו אצלם, אכלו איתם ונתנו להם תחושת ביטחון. בבנין של סבתא שלי כולם היו חברים, כולם התנהגו בשיתוף פעולה אחד עם השני. בילדות של סבתא שלי לא היו מחשבים, טלוויזיות או טלפונים. כל השכנים והחברים שיחקו ביחד בחוץ בחמש אבנים שהם הכינו, חבל, ארץ- שזה בעצם קלאס וים יבשה.

לימודים

סבתא שלי למדה בבית יעקב, שהוא בית ספר דתי, שם לומדים בעיקר תורה יותר מהכל, יותר מחשבון יותר מאנגלית. בתיכון היא למדה בתיכון ערב, בגלל שכבר בגיל 14 היא הייתה צריכה לעבוד ולעזור בכלכלת הבית, לשלם על האוכל על שכר הדירה.

מלחמת ששת הימים

בזמן מלחמת ששת הימים סבתא שלי הייתה בת 13. כאשר הם שמעו אזעקה, סבתא מיד לקחה את האחים שלה מבית הספר ורצה איתם לבית. כל המשפחות היו יחד במקלט. כל משפחה גם אגרה במקלט מים ואוכל, כדי שיהיה להם לכל זמן המלחמה. הם שמעו את הצעקות, היריות, הפגזים והפצצות. סבתא שלי, שהייתה ילדה, נורא פחדה על האחים שלה על ההורים שלה וגם על עצמה.

אחרי שישה ימים נכנסו חיילים למקלטים וצעקו להם: ״הישראלים ניצחו….. ״. כולם שמחו והריעו. הם יצאו החוצה, ראו שכל השטח שלהם כעת, שמחו והתחילו לסדר את הבתים שלהם. אבל סבתא שלי תמיד פחדה שהירדנים יחזרו ויהרגו אותם. היא אומרת: "פחדתי לגור בשכונה הזאת אחרי מלחמת ששת הימים".

זוגיות ומשפחה

סבתא שלי וסבא שלי יוני ציוני הכירו עוד בהיותם בגן הילדים וגרו באותו בניין. בכיתה ו' הם התחילו להיות חברים, אבל לא גילו לאף אחד: לא להורים שלהם, לא לאחים שלהם ולא לחברים שלהם. כשנפגשו הם נפגשו בסתר, הלכו לסרט ביחד ולא גילו לאף אחד. סבא שלי וסבתא שלי התחתנו בגיל 21. הם הולידו ארבעה ילדים: את גדי, אורית, טלי, עדי. יש להם חמש נכדות מגדי, שלוש נכדות מאורית (אימא שלי), שלושה נכדים מטלי ושני נכדים מעדי.

התחביבים של סבתא שלי הם לצייר ולשחק עם חברים.

הזוית האישית

יעל: נהניתי מהעבודה הזאת. למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי והילדות של סבתא שלי. למדתי גם איך אנשים חיו פעם ושמעתי על מלחמת ששת הימים מנקודת המבט של אנשים שגרו במקום שכל המלחמה התרחשה. אני מאחלת לי ולסבתא שלי להמשיך ללמוד דברים אחת על השנייה.

סבתא: נהניתי להעביר לנכדה שלי את הסיפור שלי ולספר על העבר שלי, כדי שתלמד איך היה פעם ומה עברנו, ללמד אותה איך החיים היו כשלא הייתה הטכנולוגיה שיש היום, באילו משחקים שיחקנו ואיך חיינו עם השכנים.