מאגר סיפורי מורשת

אסתר הר זהב, ביתם של הלל ברגר ז"ל שעלה לארץ בשנת 1939 מצ'כיה, היה חבר בתנועת "מכבי צעיר" ומראשוני המתיישבים בקיבוץ גברעם, ושרה גוטסמן ז"ל, ניצולת שואה שעלתה לארץ בשנת 1945 מצ'כיה, הייתה חברה בתנועת "ברית הבונים" ונקלטה בארץ בקיבוץ גברעם.

הלל ושרה הכירו בקיבוץ גברעם, לא ידועים פרטים נוספים על ההיכרות בניהם.

אסתר נולדה בשנת 1951 בבית היולדות ברחובות.

אני זוכרת מילדותי שבקיבוץ נהוגים היו "בתי ילדים", זו הייתה שיטת החינוך וגידול הילדים שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה80. ילדי הקיבוץ היו לנים בלילות יחדיו במבנים ייעודיים במנותק מהוריהם. בבתי הילדים הם אכלו, התרחצו ולמדו עד הגיוס לצבא. סדר היום היה מובנה: 6:00 השכמה, 8:00-13:00 למידה, 14:00-16:00 עבודה, 16:00 שעת בילוי עם ההורים. בנוסף היו נהנים הילדים מחוגים והעשרה רבה, אני הייתי בתור ילדה, בחוג חלילית ומקהלה.

בדומה להוריי, כך גם סבתא וסבא שלי הכירו לראשונה בזכות הקיבוץ, בשבת משותפת של נערים ונערות מקרית גת ומקיבוץ גברעם שארגנה תנועת "מחנות העולים".

במשך אותה שבת חגגנו וטיילנו בשדות, זה היה המפגש הראשון בינינו, כשהיינו בני 16 בלבד. לאחר כשנתיים נפגשנו שוב בצבא ומאז לא נפרדנו. מספר חודשים לאחר שחרורו של סבא אמנון מהצבא התחתנו.

החתונה התקיימה בל"ג בעומר, יום ראשון כ"ח באייר תשל"ג 20.5.73  בקיבוץ גברעם כמקובל. הרב היה מקריית גת, טקס החופה היה רגיל, לאחר מכן הייתה מסיבה גדולה וכיבוד.

יחד עימנו התחתן זוג נוסף, כך היה נהוג בעבר בקיבוץ. בקיבוץ, אין הרבה חגיגות, מתאספים כמה זוגות יחד ומתחתנים בחתונה משותפת. חתונה כזו התקיימה פעם בשנה, מטעמי חיסכון לקיבוץ.

בנוסף לחתונה המשותפת נהגו במנהגים מיוחדים נוספים שייחדו את החתונות בקיבוץ בעבר כמו, שרשרת חוליות עליה כתובים שמות המתחתנים, לשרשרת מחוברים אזיקים, את האזיקים מלבישים על ידיהם של החתן והכלה והזוג שחותן ראשון מעביר זאת הלאה לזוג הבא.

בנוסף, נהוג היה להיכנס לחתונה על עגלה שרתומה  לטרקטור.

סבא אמנון וסבתא אסתר חיו שבע שנים בקיבוץ ולאחר מכן עזבו לקרית גת. במשק נולדו להם שני ילדים ארז ועינת. הסיבה העיקרית לעזיבה הייתה הרצון שהילדים ישנו איתם ולא בבית ילדים כפי שנהוג היה בקיבוץ. עם המעבר לקרית גת, נולדה להם בת נוספת, יפעת, וזו אמא שלי.

לסבתא אסתר וסבא אמנון יש כיום 6 נכדים.

כיום, הקיבוץ בהפרטה וזה נקרא "הקיבוץ החדש", הילדים ישנים עם ההורים, המשכורת כבר לא משותפת כמו פעם אלא כל חבר מקבל את המשכורת באופן פרטני. פעם המגורים נקראו "חדר" כי היה רק חדר אחד, כי היו בתי ילדים וחדר אוכל ולא היה צורך יותר מזה, היום יש דירות יותר גדולות וכבר לא אוכלים בחדר האוכל. היום החדר אוכל משמש לפעילויות כמו ריקודים, סרטים ועוד.

הזוית האישית

סבתא אסתר: נהנתי מההשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי  הכל כך מיוחדת, העברתי לנכדתי את הסיפור שלי ושמעתי על סיפורים מעניינים מאוד של אחרים.

טל: נהנתי מאוד  להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולמדתי המון מסבתא שלי.