מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי

אני נשוי לנעמי ביתן – פרידלנדר, אב ליהודה, אלון ואורן, סב לעשרה נכדים וסבא רבא לשבע נינים.

ברלין

שנתיים אחרי עליית היטלר לשלטון בשנת 1935, הורי ולטר וחווה פרידלנדר החליטו לעזוב את גרמניה. הם פוטרו ממקום עבודתם ורצו לעלות לארץ ישראל. אולם הם לא הצליחו לקבל סרטיפיקט, ולכן היגרו לרוסיה שבה מצא אבי עבודה כרופא. בפרידתם מברלין הם ראו את הוריהם בפעם האחרונה. ההורים, הסבים שלי, לא האמינו שהיטלר עלול לפגוע ביהודים. אולם הגזרות נגד היהודים הלכו והחמירו, ואחרי פרוץ מלחמת העולם ה- 2 נשלחו היהודים למחנות ריכוז והשמדה. ארבעת הסבים שלי ניספו בשואה.

אבי וולטר

אימי חווה

רוסיה

אני נולדתי ברוסיה בשנת 1937, זמן קצר לאחר מכן נעצר אבי ונשלח לכלא בעיר צ'אליביסק. הוא נחשד כמרגל גרמני כנגד רוסיה. זה היה בתקופת שלטונו של רב הרוצחים סטאלין. אמי נשארה איתי לבד במגניטוגורסק שבהרי אורל. היה שם קר וקשה מאוד. לאחר תשעה חודשים בכלא ולאחר מאמצי ארגון הג'וינט שהיה ארגון יהודי בין לאומי המציל יהודים, אבי גורש מרוסיה. בכלא חלה במחלת כליות שלא נרפא ממנה עד ליום מותו. בעקבות גירושו, יצאנו אמי ואני מרוסיה לעבר פראג שבצ'כיה ושם התאחדה המשפחה שנית. מפראג נסענו ללונדון לקרובי משפחה, שעזרו לנו להשיג סרטיפיקטים לפלסטינה. בינואר 1939 עלינו על האוניה "שמפוליון " במרסיי שבצרפת והגענו לחיפה.

אני והורי בילדותי

ארץ ישראל

השנים הראשונות היו קשות. בארץ שלטו הבריטים, בעולם התחוללה מלחמת העולם ה- 2 והורי התחילו לבנות את עצמם בארץ. אבי התחיל לעבוד במשרה חלקית כרופא בקופת חולים ואמי התחילה ללמד מוזיקה לראשונה מאז יצאה מברלין. שנה אחת גרנו אצל קרובת משפחה בחדר שהקצתה לנו במוסד למפגרים שאותו ניהלה ברמת גן. היא הייתה אצילת נפש שהקדישה את חייה לילדים מפגרים ושמה היה אירנה גסטר. אחר כך עברנו עם עוד משפחה לדירת שני חדרים גם כן ברמת גן. שם נולדה אחותי הקטנה חנה ושם גם נודע להורי שהוריהם ניספו בשואה. השואה שיכנעה את הורי ואותי שמקומם של היהודים הוא בארץ ישראל.

בעקבות המחלה שהציקה לו כל חייו אבי נפטר בגיל שישים. אמי זכתה לחיים ארוכים וניפטרה בגיל 86, לאחר שעבדה שנים ארוכות כל כך כמורה למוזיקה. שנייהם התאקלמו היטב בארץ, למרות שאמי התקשתה בשפה העברית כל השנים ומאז אחותי ואני גדלנו בארץ. אני הקמתי משפחה ועכשיו אני מספר את תולדותיה לנכדי יובל..

הזוית האישית

יובל: אני מאוד נהנתי מהעבודה ולמדתי הרבה דברים חדשים לגבי המשפחה.

סבא מיכאל: לי היתה זו הזדמנות להכיר את החשיבה והקשב של נכדי יובל.