מאגר סיפורי מורשת

שמי יגאל ברק, נולדתי בקיבוץ כפר מנחם בשנת 1937. אני סבא של עידו ושל עוד 6 נכדים. שירתי בצבא בחיל השריון כמפקד מחלקת טנקים, השתתפתי כמעט בכל מלחמות ישראל. למדתי בבית ספר יסודי בכפר מנחם ותיכון בקיבוץ נגבה. בנוסף למדתי כלכלה וחקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות. בתקופת חיי הבוגרים עסקתי הרבה בחקלאות, כבוגר באגרונומיה, בכלכלה ובניהול.

סיפורי עוסק בתקופה של ימים בודדים לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בתאריך 15 למאי שנת 1948. אז נערך בקיבוץ מפקד של כל חברי הקיבוץ וילדיו על הדשא הגדול ליד חדר האוכל. אנו הילדים הרגשנו בדאגה הרבה שהורגשה בדברי החברים. יותר מכל זכור לי שנאמר באותו מפגש שקיבוץ כפר מנחם מתוכנן להיות, לפי תוכנית החלוקה, במדינה הערבית. ממה שנאמר הבנו כי הוחלט שלא עוזבים את המקום בכל מצב.

באזור הדרום הקרוב לקיבוץ כפר מנחם, היו מלבדנו ארבעה קיבוצים נוספים: נגבה, גת, גלאון ויד מרדכי. כולם יישובים בודדים, מוקפים בכפרים ערביים גדולים ומרוחקים מכל יישוב יהודי אחר. עם ההחלטה על הקמת המדינה, פלשו צבאות ערב לארץ ישראל על מנת לסכל את החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה והקמת מדינת ישראל המלחמה התנהלה בכל רחבי הארץ בכל עוזה.

היישובים בדרום מנו כ-100 חברים וחברות, ומספר קטן של ילדים. רוב החברים היו ללא ניסון צבאי, למעט חלק קטן שהיה בעל ניסיון מהשירות בבריגדה היהודית בזמן מלחמת העולם השנייה. החשש ממה שעמד להתרחש היה גדול והיה נחלת הכלל. בתאריך 17 במאי, על מנת להרחיק אותנו מהסכנה, הוחלט לפנות את הילדים מקיבוצי הדרום למרכז הארץ. המבצע נקרא "מבצע תינוק".

יומיים לאחר מכן פונו ילדי כפר מנחם בליווי המטפלות וללא ההורים למושבה הדר (היום הוד השרון). בשעות הערב, הגיע לקיבוץ אוטובוס משוריין, כל הילדים נאספו בבתי הילדים וקיבלו הסבר לאן נוסעים ומדוע. כל ילד לקח עמו מעט בגדים וחפץ אחד, לאחר מכן נפרדנו מההורים, עלינו על האוטובוס, מבלי לדעת מתי נפגש שוב. אני לקחתי את האולר שלי, שהיה החפץ האהוב עלי, לצערי השארתי על יד המיטה שלי תמונה אהובה של סוס ורוכב.

הפרידה מהקיבוץ וההורים

עלינו על האוטובוס. האוטובוס היה צפוף ולא היה מספיק מקום ישיבה לכל הילדים. אני לקחתי על ברכיי את אחי הצעיר שהיה בערך בן שנתיים. למיטב זכרוני יצאנו לדרך עם חשיכה, כאשר עברנו את מסמיה (כפר ערבי גדול על הכביש לתל אביב) התבקשנו לסגור את החלונות המשוריינים מפחד שיבוצע ירי מכיוון הכפר. משם, בנסיעה ארוכה, שאני כמעט לא זוכר ממנה דבר, הגענו למושבה הדר. תושבי הדר קיבלו אותנו יפה. קיבלנו מהם מבנה לגור ולאכול בו, אך לא היה מקום לגנים וכיתות. את רוב שנת הלימודים העברנו בפרדס על האדמה.

החזרה הביתה

לאחר שבעה חודשים הורשנו לחזור לכפר מנחם. קבלת הפנים על ידי ההורים שלנו הייתה שמחה ומרגשת, בעיקר שמצאנו את הקיבוץ שלם, בניגוד לקיבוצים נגבה ויד מרדכי, שסבלו קשה במלחמה. לאחר מפגש עם הוריי רצתי מהר לבית הילדים, לראות אם התמונה שעזבתי בפינוי עדיין שלמה על הקיר. ידעתי שאם התמונה עדיין במקומה הכל יחזור להיות יפה וטוב, כפי שהיה לפניה הפינוי. ואכן כך היה.

מפת ״מבצע תינוק״

הזוית האישית

סבתא אביה וסבא יגאל: תוכנית הקשר הרב דורי הנה מרתקת והיא הזדמנות לספר על ההיסטוריה שלנו ועל הילדות שלנו לנכדינו. גדלנו בבתים צנועים ולפעמים היינו רעבים, אבל תמיד היינו מאושרים ביחד עם החברים והמשפחה.

הנכד עידו: היה ממש כיף ללמוד דברים על סבא וסבתא.