מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתרחש בשנת 1956 בארץ ישראל. בתקופה זו מתחולל מבצע קדש ואני בת ארבע, גרה בבית בפג'ה שבפאתי פתח תקווה. היה לנו בית קטן של שני חדרי שינה, מטבח קטן עם מעט ארונות ללא דלתות וחדר אמבטיה שהכיל גם את השרותים.

בחדר האמבטיה, לא הייתה מקלחת אלא רק פתח ניקוז למים. כאשר רצינו להתקלח, אמא הייתה מחממת מים בדלי מתכת עם פתיליה, ובעזרת קערה יצקנו מים חמים על גופנו.

אטמנו את הבית כי חששנו שלמרות חוזק הצבא שלנו, עלולים להגיע מטוסים ולהפציץ כי גרנו די קרוב לגבול הירדני. זו הסיבה שהושחרנו וכיסינו את החלונות כך שאור לא ייראה מבחוץ בשעות החשיכה. האמת שלא חשבנו שייגלו אותנו, סמכנו על הצבא שלנו וידענו שכל יום חדש יביא בשורות טובות. במהלך היום, המשכנו את חיינו כרגיל – לפחות מצד הילדים.

שיחקנו עם חברים ועזרנו להורים. עם ערב ורדת החשכה, התכנסנו הביתה ושם הקשבנו לרדיו או שיחקנו בבובות בשקט.

הכי קשה היה להסתגר בבית מיד עם חשכה. זה היה מפחיד ומדכא. כשהיינו בלחץ, היינו הולכים לישון מוקדם כדי לשכוח את המצב המלחיץ. האמת שבגלל גילי הקטן, לא יכולתי לחוש את החששות של ההורים אבל אני זוכרת, שאבא מאד חשש ולכן, חפר בחצר בור גדול שישמש אותנו כמקלט במקרה של הפצצות. לא השתמשנו בו, כי ירד גשם מאד חזק וכל המקלט התמלא במים.

אני זוכרת, שהיה מאוחר בלילה והכל חשוך מסביב, כיון שהחלונות היו מכוסים בנייר שחור. ישנו, ופתאום שמענו צעדים מתקרבים על המדרכה המובילה לדלת הבית. כולם נדרכו ואז נשמעה דפיקה על הדלת הייתי מאד קטנה אבל עדיין, זוכרת תחושה של פחד מסוים: "מי זה יכול להיות ולמה הוא מגיע בשעה כה מאוחרת לביתנו ומה הוא רוצה מאיתנו?"

בסופו של דבר התברר שזה היה דודי – אח של אבא שלי שחזר מהמלחמה.

באותו יום שדודי חזר בלילה, הוא הביא איתו מנת קרב שהכילה שפופרת של ריבה ושפופרת של שוקולד אנחנו הילדים וגם המבוגרים התיישבנו לאכול קרקרים עם ריבה ושוקולד – כנראה שלכולם היה חסרות המותרות האלה של מתוקים.

אמנם, לא היינו רעבים אבל כן הוכרחנו לאכול מה שהוגש לנו, לא הייתה בחירה ואני מניחה שזה היה כיוון שהיה מחסור במוצרים וההורים עשו כמיטב יכולתם לדאוג לנו לארוחה משביעה, גם אם לא תמיד אהבנו את שהוגש, והנה עכשיו הריבה והשוקולד היו כמעדן עבורינו.

מאוחר יותר בזמן, אבי התקין דוד מים עם פתח שלתוך הפתח היינו מכניסים את הפתילייה ומחממים את המים. המים החמים היו יורדים מצינור – זה כבר הייתה מקלחת משוכללת. בנוסף לבית שהיה צמוד קרקע, הייתה לנו חצר מאד גדולה עם עשרות עצי פרי ובמרכז החצר הייתה סוכה של גפן, כאשר גדלו פירות של שזיפים, אפרסק, משמש, גויאבות קלמנטינות, שסק או ענבים, זו הייתה חגיגה כי פירות לא היו חלק מהתפריט היומי אז היינו מתיישבים ואבא היה מברך בורא פרי העץ והיינו מתחלקים בפרי. בקצה החצר היה לול של תרנגולות ובחזית גינה של שושנים ושאר פרחי נוי. מהשושנים האדומות אמי הייתה עושה לנו ריבה. זו הייתה תקופה מקסימה  והיה לי כיף בבית הזה. גרתי בו עד גיל 7 שנים.

הזוית האישית

אייל: היה לי כיף לשמוע את הסיפור ולהכיר את סבתא יותר לעומק. מאחל לה המון בריאות אושר ואריכות ימים.