מאגר סיפורי מורשת

שמי נחום שחם, ברצוני לספר על הפלגת שתי ספינות טילים (הפלגת מוניטין) מדגם סער 4, אח"י רשף ואח"י הקשת, מחיפה לנמל שארם א-שיח' בחצי האי סיני. ספינות אלו תוכננו ונבנו מלכתחילה לשרת בים האדום, אולם ההפלגה מחיפה לים סוף נדחתה עקב מלחמת יום הכיפורים בה השתתפו הספינות בהצלחה מרובה. ברצוני לקחת אתכם לתחילת שנת 1974, עוד לפני שדורון בתי, אימא של עומר המתעד, נולדה.

הייתי אז קצין צעיר, בן 24, בשייטת 13 בדרגת סגן והמשימה שלי עם עוד שישה אנשים מהצוות הייתה לעזור ולסייע לתדלק שתי ספינות טילים (סט״ילים) שאמורות להפליג כל הדרך מחיפה ועד לשארם א-שייח בים סוף. על מנת לעשות זאת, עליהן היה להקיף את כל יבשת אפריקה כדי להגיע לים סוף, ומשם ליעדן. עד אז לא היו ספינות טילים בים סוף והאיזור היה חשוף ולא מוגן מספינות אויב. אנו קבלנו את המשימה ללוות את ספינות הטילים מקייפטאון בדרום אפריקה ועד הנמל הצבאי בשארם א-שייח'.

הפלגנו מאילת לקייפטאון שבדרום אפריקה באוניית מסע של חברת צים שהוחכרה לצבא ונקראה "נהריה". ההפלגה ארכה 14 יום. עברנו את ים סוף ומדינות שונות באפריקה. על האונייה עזרנו לצוות בעבודות השונות, כמו ניקוי חלודה וקרצוף הסיפונים, כל יום עשינו אימון גופני כי צריך היה לשמור על הכושר. התמזל מזלנו וחצינו את קו המשווה בהפלגה על אונייה, דבר שחייב לפי מסורת יורדי הים בעולם לעשות טקס מיוחד שנקרא "טקס אבירי הים" (עד היום אני שומר על התעודה שקיבלתי).

לאחר 14 יום הגענו לקייפטאון והתארחנו בבסיס הצי הדרום אפריקאי בסימונסטאון. ביום עלינו על הרכבת ונסענו לקייפטאון, שם בילינו כל יום ובערב חזרנו לאונייה. במשך כל הלילה בתורנות צללנו מתחת לאונייה כדי לבדוק האם גורם עויין ניסה לחבל בה. אני זוכר שמי האוקינוס האטלנטי היו קרים וכלבי ים באו להסתכל ולבדוק מה אנחנו עושים. בהתחלה זה נראה מוזר ומפחיד, אבל לאחר מכן הבנו שהם באו לשחק ופניהם לשלום. ככה שהינו שבוע בקייפטאון, בבוקר טיילנו בעיר ובסביבתה ובלילה צללנו.

העיר קייפטאון היא עיר יפה שמזכירה מאד את חיפה. טיילנו להר השולחן ומסביב לעיר, הקהילה היהודית אירחה אותנו בצורה יפה ומחבקת. באותם ימים היה בדרום אפריקה משטר "אפרטהייד", (הפרדה בין שחורים ללבנים). מדיניות זו הונהגה על ידי הלבנים ששלטו במדינה. עבורינו הדבר הזה היה מאוד מוזר ומרגיז ולא הבנו מדוע במקומות ציבוריים צריכה להיות הפרדה בין שחורים ללבנים. זה נראה לי לא צודק ומכעיס. באחד הימים בדרכינו לקייפטאון ברכבת, לא הרשו לאחד מאנשי צוות האוניה שהיה כהה עור (עלה עם משפחתו מקוצ'ין שבהודו) לשבת איתנו באותו הקרון, משום שהקרון היה מיועד ללבנים בלבד. אנו כמובן לא הסכמנו שזה יקרה ולא הרשנו לשוטר שהגיע לסלק אותו.

לאחר שבוע בקייפטאון, הפלגנו חזרה לכיוון ישראל כאשר אנו נפגשים פעמיים עם ספינות הטילים ומתדלקים אותן בגלל טווח ההפלגה הקצר שלהן. לאחר שמונה ימי הפלגה, אחת הספינות עלתה על רשת דייגים וציר המדחף שלה התעקם, הספינה לא יכלה להפליג בצורה כזאת כי היא התנדנדה ורעדה. אנחנו התבקשנו להסיר את המדחף העקום, אחד מארבעת המדחפים שהיו לה. כל האירוע היה מול איי קומורו באיזור מערב אפריקה. הספינה עמדה, ואנחנו בתורנות צללנו מתחתיה עם כלי עבודה על מנת להסיר את המדחף מהציר העקום. באמצע העבודה, הטבח של הספינה זרק שאריות של אוכל מהחלון לים ואז להקה של כרישים הגיעה והחבר'ה שהיו למטה עלו במהירות. חיכינו שהלהקה תתרחק מהאזור ואז המשכנו במלאכה. לאחר יום עבודה מאומץ הצלחנו להסיר את המדחף, והספינה כעת יכלה להמשיך בדרכה.

לאחר שמונה ימי הפלגה נוספים כאשר בדרך ביצענו תדלוק נוסף, הגענו לנמל שארם א-שייח' בחצי האי סיני אשר בים סוף. כל האוניות שבנמל קיבלו אותנו בזרנוקי מים וצפירות ברכה, כולל ממפקד חיל הים והרמטכ"ל. מבחינת המצרים, הגעת הספינות לאזור שארם א-שייח' הייתה הפתעה מלאה. גם האמריקאים לא איתרו את הספינות בדרכן. ישראל זכתה להגנה על איזור השייט בים סוף ולהבטיח את השער למזרח הרחוק.

באדום – המסלול שעשו ספינות הטילים מנמל חיפה ועד לנמל שארם א-שייח'

למצגת קבוצתית של פעילות התכנית:

הזוית האישית

סבא נחום: שמחתי מאד על הזכות שנפלה בחלקי לשתף פעולה עם נכדי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. אני שייך לדור שלצערי לא היו לו סבא וסבתא (בגלל השואה), כך שכל נושא הקשר בין נכדים וסבא היה חדש לי ולא בדיוק מוכר. העובדה שישבנו יחד פעם קרוב ופעם מרחוק ויחד עשינו תכנית משותפת נתנה את האפשרות להכיר את עומר טוב יותר בצדדים שעד היום לא הכרתי, ועל כך אני מברך.

פתאום הבנתי שנכדי הקטן זהוב התלתלים שזחל אצלי בבית הפך לנער חכם, עירני ובעל דעה, זה ממש גרם לי לאושר וסיפוק. מאחל לעומר ולי שתהיינה לנו עוד הזדמנויות לשיתוף פעולה. אני גאה בך! תמשיך כך!

סבא חומבה הונג קונג – 12.2.2020

עומר: סבי האהוב, היה לי מהנה לעבור איתך בתכנית הקשר הרב דורי ולשמוע על נעוריך, למדתי ממך הרבה דברים שלא ידעתי ותודה שהגעת מהונג קונג לישראל בשבילי.

עומר מרקוס, אלוני אבא 29.2.2020