מאגר סיפורי מורשת

שמי מעין רוזנבאום אני בן 11 נולדתי בקיבוץ מענית. אני אוהב לרכב על אופניים, לטייל עם המשפחה, להתאמן ולשחק בכדורגל ולבלות עם חברים. אני מתעד את סיפורה של סבתא שולי וסבתא רבא הגדולה (הראשונה) פרידה.

סבתא שולי נולדה בתאריך 19.03.1953 באלוני אבא. סבתא שלי שולי גדלה באלוני אבא עד גיל שנה וחצי ואז עברה עם הסבים שלי לשער העמקים ושם עברה את כל ילדותה. סבתא מספרת לי על ילדות נפלאה אשר מכילה בתוכה הרבה חוויות ילדות מתוך חיים במסגרת "החינוך המשותף" בו גדלו כל הילדים בבית הילדים.

הבית באלוני אבא בו נולדה סבתא שולי

באותו בית ילדים הם למדו, שיחקו, עבדו במשק הילדים וגן הירק, הכינו מסיבות והיו מאוד פעילים בתנועת "השומר הצעיר". לבית ההורים שלהם (הסבים רבים שלי) הם הלכו רק בין ארבע אחה"צ לשבע בערב אז היו חוזרים לבית הילדים לארוחת ערב ושינה.

סבתא שולי בפתח הבית בו נולדה באלוני אבא

מבצע המגפיים – סבתא מספרת

"שמי שולי וגדלתי בקיבוץ שער העמקים, כשהייתי ילדה גדלנו בבית הילדים. כאשר הגנו לכיתה ו' היה נהוג לתת לנו צהריים אחד באמצע השבוע לטיול חופשי ללא מבוגרים. כל פעם היינו מטיילים לפינה קסומה אחרת בקיבוץ. אותו יום עליו אנחנו מספרים קרה ביום חורף סגרירי. לאחר התלבטויות רבות הוחלט בין ילדי הקבוצה שלמרות מזג האוויר החורפי הטיול הפעם יהיה לנחל הקישון אשר היה סוער באותם ימים.

הצטיידנו במים, תפוזים ומקלות ארוכים שיעזרו לנו לצעוד בדרך הארוכה, היינו מאוד שמחים ועליזים למרות שמדי פעם הרטיב אותנו הגשם בדרך שרנו שירי לכת כי היינו קבוצה מאוד מוזיקלית ושמחה. הגענו לנחל הקישון השוצף והגועש והחלטנו להתקרב כמה שיותר קרוב למים. הזרימה הייתה מדהימה וכך עמדה לה קבוצת ילדים על שפת נחל הקישון והחלה טובעת. המגפיים לאט לאט שקעו יותר ויותר בתוך הבוץ.

כשהרגשנו שהמצב מתחיל להיות חמור ומסוכן ניסינו לחץ את עצמנו ע"י כך שמשכנו אחד את השני. אבל כבר היינו שקועים יותר מידי עמוק בבוץ. די נבהלנו והחלטנו להשאיר את המגפיים בבוץ ולחלץ את עצמנו. כך הגענו יחפים, רטובים ומבסוטים חזרה הביתה. ההורים שלנו הוציאו צוות חילוץ מגפיים מהקישון."

ילדי הקיבוץ בתמונה קבוצתית

טקס התה משפחתי והכפית המיוחדת

"הסיפור על סבתא רבתא, פרידה, שעלתה מגרמניה לישראל. בתחילת דרכה חייה בפתח תקווה ולאחר מכן הצטרפה לקיבוץ שער העמקים ותמיד דאגה לאחד את כל המשפחה תחת כנפיה. במשפחה שלנו היה נהוג להתאסף בחגים, ימי הולדת, אירועים משפחתיים וימי שישי בבית של הסבים בקיבוץ שער העמקים. באותם מפגשים היינו נוהגים לשתף ולספר את המחשבות, התחושות והיעדים החדשים אותם הצבנו לעצמנו.

כפית התה, כל נכד קיבל תה במיוחד בשבילו 

המפגשים האלה היו מאופיינים בטקס הכנת תה המיוחד לכל אחד ואחד. את התה סבתא פרידה הייתה מכינה בתוך כפית מיוחדת. בתוך אותה כפית היא הייתה שמה תרכובת של עלי תה יבשים ואת הכפית היא הייתה מניחה בתוך כוס עם מים רותחים. לאחר כמה דקות כשהמים בכוס קיבלו את הצבע המיוחד לאותו סוג תה סבתא פרידה הייתה מחבקת ומנשקת את אותו נכד או הילד ועוברת לנכד והילד הבא בתור.

אנחנו כילדים ונכדים מאוד אהבנו להגיע, להיפגש ולהיות חלק חשוב ממפגשים משפחתיים אלה.

סבתא שולי ומעין בטקס התה המשפחתי

הזוית האישית

מעין הנכד: המפגשים בנינו היו מאוד מרגשים, שמעתי מסבתא המון סיפורים וזיכרונות ילדות, מעניינים וחלקם גם מצחיקים.

סבתא שולי: המפגשים עם מעיני האהוב, היו ממש ערך מוסף. מאוד נהניתי לצעוד אתו שוב לאורך ילדותי לשתף אותו ולהסתכל לו בעיניים הגדולות והכחולות שמקשיבות בהנאה גדולה. מבחינתי זהו חלק מאוד חשוב, מפרה ומקרב לכולנו.