מאגר סיפורי מורשת

אני ניסים בן זינו. נולדתי במרוקו. היינו לוקחים מים מהבארות על מנת להתקלח, לכבס, לשטוף כלים, את הבית ועוד.

עליתי ארצה עם הוריי ושני אחיי בשנת 1954 כשאני בן 14 שנים. הגענו לנמל חיפה, ריססו אותנו באבקת די-די-טי.

העבירו אותנו לשער העלייה ומשם עברנו למעברת קריית נחום (אתא). גרנו במצב לא הכי נוח, בחורף היה קר וטפטף גשם ובקיץ חם מאוד.

לא היה לנו קל לחיות. לא היה מספיק מזון, הכל היה במנות לפי תלושים שקבלנו כל חודש. גם עבודה לא הייתה לכולם, אך הסתפקנו במעט שהיה ושמרנו על שמחת החיים שהייתה בקרבנו.

במעברה, חיי החברה היו מלאים תוכן ולא היה לנו שעות פנאי. היו לנו מועדונים של תנועות נוער, משחקי ספורט ועוד. אני הייתי ילד אתלט, רצתי מהר והייתי טוב בכדורגל ואף שיחקתי כשוער בהפועל קריית אתא בליגה ב'.

בהמשך התייגסתי לצה"ל ושרתתי בחיל התותחנים. אהבתי להשתתף בתחרויות בין פיקודים (פיקוד צפון פיקוד דרום פיקוד מרכז). השתתפתי במשיכת חבל, בריצה של 5 ק"מ כדורגל וטיפוס. באימונים בצבא נתנו לנו כל משימות שונות, למשל לדייק ולפגוע בדגל שהוריד מטוס.

לאחר השרות הצבאי, התחלתי לעבוד והמצב בארץ השתפר. בזמנים ההם התחלתי לבנות את עצמי לקראת העתיד.

התחתנתי בגיל 25, בניתי בית ונולדו לי שתי בנות ואושר היה בבית תודה לאל.

בשנת 1967 התגייסתי לשרות מילואים (צו 8) במלחמת ששת הימים ונלחמתי בגולן בשכם ועוד. שרות המילואים שלי היה בצו מיוחד של 120 ימים. אחרי שסימתי עברתי לעבוד במספנות ישראל בסטייל של חיל הים.

בשנת 1973 קיבלתי צו חירום והוציאו אותי מבית כנסת, למלחמת יום הכיפורים שאחריה קיבלתי אותות.

בגיל 45 סיימתי את שירות מילואים בפועל, אך המשכתי להתנדב לשירות האזרחים.

בגיל 55 יצאתי לפנסיה. אחרי שפרשתי, במקום לקבל דמי אבטלה הלכתי ללמוד קורס טבחות בבית ספר "דביר".

בשנת 1990 נסעתי לטיול שורשים במרוקו שבמהלכו חזרתי לרחוב בו גרתי ולא מצאתי בו שום שינוי מאיך שזכרתי אותו כילד. מי שעשיר עשיר ומי שעני עני.