מאגר סיפורי מורשת

שמי מירלה  פרוכטר, סבתא של ליהיא.

נולדתי ברומניה בלילה בין 14 ל- 15 במאי 1948, בדיוק כשבן גוריון הכריז על עצמאותה של מדינת ישראל!

הייתה לי ילדות יפה ברומניה, היו המון חברים שאיתם יש קשר עד היום. היינו משחקים בחצר הבית המשותף, לא היינו עשירים, כולנו היינו באותה רמת החיים. בתקופת התיכון התחלתי להבין שאני יהודיה ולהתעניין בנושא. הלכתי לבית הכנסת עם אמא בחגים. כל החיים התגאיתי בזה.

גדלתי ולמדתי בבוקרשט, הייתי תלמידה טובה והיו לי המון חברים.

סיימתי אוניברסיטה, בפקולטה לכימיה בשנת 1971 ודוקטורט. עבדתי במפעל של 25 אלף עובדים, ככימאית במעבדה לביקורת מתכות לייצור מנועים של מטוסים אח"כ כך הייתי מורה לכימיה ומחנכת.

 בשנת 1975, התחתנתי לונציו והבאנו לעולם את דניאלה וגבריאל.  דניאלה היא אמא לשלוש בנות: בר, ליהיא ושירה.

העלייה לארץ

לישראל עלינו בשנת 1983. היינו במרכז קליטה ברחובות. אני עבדתי במפעל "סנו" ככימאית לפיתוח מוצרים חדשים ולונציו עבד ככלכלן. כל בוקר הייתי יוצאת מן הבית בשעה 03:50 והולכת ברגל עד לתחנה מרכזית ברחובות.

החיים היום

היום אנחנו פנסיונרים, נהנים מהילדים שגידלנו ומששת הנכדים.

בשנת 1988 קיבלתי רישיון נהיגה והייתי נוהגת לעבודה, זה היה יותר קל.

בשנת 1985, קנינו דירה בראשון-לציון עם משכנתא כבדה בגלל אינפלציה של 450%. היו שנים קשות כי המשכורות הלכו לתשלום המשכנתא. היינו מתקיימים מקצבת לאומי של אמא שלי, שגרה אתנו. בכל זאת גידלנו את הילדים בערכים של מעשים טובים ובלימודים. שניהם סיימו בטכניון חיפה והקימו משפחות לתפארת.

אחרי שסיימנו את החובות ויצאנו לפנסיה, התחלנו לטייל בעולם ולעזור בטיפול בששת הנכדים האהובים שלנו. אנחנו אוהבים לטייל עם תרמיל על הגב. היינו בסקנדינביה עד הכף הצפוני, ביקרנו ברוב מדינות אירופה, בארצות הברית, דרום אמריקה, אוסטרליה, ניו זילנד, סין ורוסיה. ברומניה יש לנו יחידת דיור בבוקרשט ואנחנו נוסעים לשם לעיתים קרובות ופוגשים חברים.

מקווים להיות בריאים עוד הרבה זמן וליהנות מהמשפחה שלנו.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי "תכנית הקשר הרב דורי" בבית הספר.