מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית אילוז, נולדתי בשנת 1948 בבוקרשט, בירת רומניה, לשני הורים ציוניים, שרצו מאד לעלות לישראל, אך השלטונות ברומניה אסרו על העליה לישראל ועל היציאה מרומניה, שהייתה חלק מאירופה המזרחית, בשליטת הקומוניסטים.

במשך שנים המתנו לאישור עליה וכשזה קרה בשנת 1958, כשהייתי בת 10, מיהרנו לעזוב הכל ולהתכונן לנסיעה.

לא הרשו לנו לקחת רהוט או חפצים כבדים, אלא רק 10 ק"ג לאדם. היות והיינו משפחה של הורים ושתי בנות הרשו לנו לקחת ארגז של 40 ק"ג שכללו שמיכות חורף, כלי עבודה של אבי שהיה שען, מעט בגדים וסט אוכל מפורצלן. סבתי הכינה סל מבד עבה מילאה אותו באוכל שהציל אותנו, בימי הנסיעה, מרעב.

בתחנת הגבול בין רומניה להונגריה עברנו ביקורות מפחידות, שמטרתן ודוא שאנחנו לא מבריחים דברים אסורים. עברנו דרך הונגריה, אל עיר הבירה של אוסטריה, וינה. מרגע שהגענו לוינה, הסוכנות היהודית והמוסדות היהודיים דאגו לנו עד שהגענו ארצה. מוינה הגענו לנאפולי שהיא עיר נמל באיטליה.

זכור לי שישבתי בחלון בחדר של המלון מול הר הגעש וזוב וציירתי אותו. הפלגנו מנאפולי לחיפה באוניה היפה ביותר שהייתה לחברת צים. את אחותי בת ה-5 הכניסו לגן ילדים באונייה, וזה היה פלא בעינינו.

כשהתקרבנו לחוף ראינו מרחוק את הרי הכרמל ואת העיר חיפה. כשראיתי את הוריי בוכים מרוב שמחה הצטרפתי לבכי הכללי.

כשירדנו מהאוניה עמדו ילדים מבית ספר בחיפה, עם דגלי ישראל נפנפו לנו לשלום, היות וזה היה בחג החנוכה, חילקו לנו סופגניות. לא יכלה להיות קבלת פנים יותר יפה מזו.

נשלחנו לירושלים והגענו באמצע הלילה למעברה בנויה מצריפים שקראו לה " האסבסטונים" של קרית יובל. מתנדבים עזרו לנו להעביר את הציוד שקיבלנו, והוריי, כדרכם, היו מאושרים מהצריף והציוד.

למחרת נסענו לרמת גן לפגוש את סבתי ואת דודתי. אימי לא ראתה את משפחתה במשך 10 שנים. הייתה התרגשות עצומה, וכך נפרדתי מסבתי האהובה ברומניה, והגעתי לסבתא לא מוכרת בישראל.

הזוית האישית

יהודית: מאד נהנתי מהמפגש עם הצוות המוביל, עם המחנכת והיועצת. הסרט שהוקרן על מהות הקשר הבין דורי מאד ריגש. העבודה עם נכדתי תמר, מצד אחד זה איפשר לנו פעילות יחודית ומשותפת, מצד שני אני מאד מקווה שהסיפורים שלי, החוויה של העליה ארצה, התחושות שניסית להעביר אליה יאפשרו לה להבין אותי יותר טוב. להזדהות להתקרב לשורשי המשפחה ואולי להזדהות עם הקשיים שעברתי כילדה בכתה ה׳, שנעקרה מסביבה מוכרת אל הלא נודע. מקווה שהרעיון של ״הקשר הרב דורי״ ישתרש כמסורת עתידית בכל מערכת החינוך. תמר: נהנתי לעבוד עם סבתא. שמחתי לגלות את הסיפור של סבתא. היכן נולדה עד שעלתה לישראל. מקווה שסבתא תחייה עד מאה ועשרים ויותר. נבלה ביחד שיהיו לנו הרבה זיכרונות.