מבולגריה לארץ ישראל
קורות חייה של סבתא רחל גאון
יחד עם סבתא רחל הקדשנו את המצגת לסבא בנימין דוד גאון ז"ל
"מצגת זו מוקדשת לסבי בנימין דוד גאון ז"ל. סבי למד אותי על מנהגים יהודים והנחיל לי מסורת. בכל חג
חנוכה היה בא להדליק את נרות החנוכה, כשהייתי בגן או בכתה א'. אני נכדו של בנימין דוד גאון ואני היורש
שלו אור דוד גאון.
סבתי רחל נולדה ביוון למשפחת נחמיאס בעיר קומוטיני, משפחה ספרדית ענפה שהגיעה לבלקן עם גרוש
ספרד. סבא רבא שלי התמנה לרב הקהילה דוברת הלאדינו בעיר. לאחר שגמר את
לימודיו בבית המדרש
הגבוה לרבנים בסלוניקי, יוון. לאחר שנה עברה המשפחה לבולגריה, לעיר ושמה רוסה השוכנת לחוף נהר
הדנובה.
סבא רבא היה רב הקהילה היהודית ספרדית במשך תשע שנים. בשנת 1941 נכנסו הגרמנים לבולגריה
בהסכמתו של מלך בולגריה. חיי היהודים השלווים בארץ זו תמו והטילו עליהם גזרות קשות כמו על כל
היהודים באירופה.
סבתא רחל למדה בבית הספר היהודי בעיר. הילדים למדו בנוסף ללימודים
הרגילים עברית וחגגו את
חגי ישראל .
כאן בתמונה חגיגת ט"ו בשבט.
הגזרות על היהודים הלכו וגברו. בשנת 1944 הצליחה המשפחה לעזוב את בולגריה ולעבור לטורקיה שם
גרו ההורים של סבתא
רבתא זימבול (מצד סבתא רחל). באיסטנבול גם פגשתי את סבתא וסבא מצד אמי.
אמרתי לעצמי
"סוף סוף יהיו לי סבא וסבתא". באיסטנבול קבלנו
ויזה להיכנס לפלשתינה. שם עלינו על רכבת
שהובילה אותנו דרך סוריה ולבנון, ראש
הנקרה עד חיפה. אז הייתי רק בת 9 ואחי היה בן 5. הגענו בחודש
מרץ 1944.
שכנו אותנו בבית-עולים עם עוד הרבה עולים אחרים וחיינו השתנו בין רגע. בפעם הראשונה אכלתי בננה
וראיתי גמל. הורי התיישבו בתל אביב. ואני נקלטתי במוסד של עלית-הנוער בשם מוסד
"אורה". המקום היה
בית לילדים
שניצלו מציפורני הנאצים והתייתמו מאב ומאם. בית שהביא אור לחיי הילדים. למדנו
עברית,
חקלאות, מוזיקה, ספורט, אהבת הארץ. יצאנו למחנות עבודה בקיבוצים לעזור
בקטיף ובבציר.
קווים לדמותה של גברת הנריטה סאלד
הנריטה סאלד יסדה את ארגון הנשים היהודיות "הדסה" אשר שלח רופאים
ותרופות לארץ ובנה מרפאות
ובתי חולים. בתקופת השואה יצאה לגרמניה ולאירופה להציל לפחות חלק מילדי ישראל מסבל
וממוות ולהביאם
לארץ ישראל. כך הקימה את הארגון הגדול הידוע בשם עליית הנוער. ילדי מוסד "אורה".
ביום שדה שנערך בחורשת האקליפטוס, בשנת 1950 תש"י. גדלנו על ערכים של תורה ועבודה ואהבת
המולדת. עם סיום הלימודים בכיתה ח' כתב לי חבר בספר הזיכרונות כך:
עם סיום לימודי בבית הספר התיכון, התגייסתי לצ.ה.ל, לחיל אספקה, בערבים
למדתי בסמינר לווינסקי
להכשרת מורים. בשנות העליה הגדולה נשלחנו ללמד במעברות של
העולים החדשים בכל רחבי הארץ.
משוב של אור גאון (נכד):
בזכות תכנית הקשר הרב דורי ובעקבות סיפורי סבתי רחל, גיליתי איך היא הגיעה ארצה, מקום הולדתה
ועל
מה שהיא עברה. וכן הכרתי גם את הוריה.
משוב של סבתא רחל נחמיאס-גאון:
אור נכדי היקר, בזכות המפגשים המשותפים והמצגת שערכנו יחדיו החזרת אותי לימי ילדותי, נעורי ועלומי,
ועל כך תודתי
נתונה לך. אני מקווה, שהסיפורים ישמרו ושתראה את המצגת הזאת גם לאחיך ולשאר בני המשפחה.
מילון
הנריטה סאלדהנרִיֶיטה סֹאלְד 21 בדצמבר 1860 13 בפברואר 1945) הייתה מחנכת, עובדת סוציאלית, סופרת ופעילה ציונית, התגוררה בארצות הברית ולאחר מכן בארץ ישראל. הייתה ממייסדות ארגון הנשים הציוניות "הדסה" ועמדה בראש ארגון "עליית הנוער".
ציטוטים
”קבלנו ויזה לפלשתינה. עלינו על רכבת שהובילה אותנו דרך סוריה ולבנון, ומראש הנקרה לחיפה“