מאגר סיפורי מורשת

בית ההורים

שמי קלרה, נולדתי בארגנטינה בעיר בואנוס איירס. גדלתי בסביבה של גויים. בביתי היו שלושה חדרים, בישלנו במטבח, לא הייתה מקלחת (לא התקלחתי). היה לנו חדר קטן של כביסה, היה כיור ששם שטפנו את הבגדים. שיחקתי עם החברות משחקים כמו מחבואים ,גולות, קלאס, 5 אבנים, ואני תמיד ניצחתי ! לא היה ים, ואבא שלי ארגן/תכנן בית כנסת שכונתי. להורים שלי קוראים שרה ומתתיהו ז"ל. לאחים שלי קוראים:1. מלכה 2. ישראל 3. אשר 4 .שלמה 5. פדרו 6. דוד 7. פליפה 8. חוסטו 9. קלרה 10. אידה (5 מאחי כבר נפטרו)

אמא שלי הייתה עקרת בית ואבא שלי היה סוחר. ההורים שלי היו דתיים ומאוד מתורבתים. בימי חול אכלנו בשרים משובחים (סטייקים) ושתינו "מאטה". בשבתות אכלנו אותו דבר כמו ביום יום. קניות ערכנו במכולת, אצל הירקן ובקצביה. המקום בו נפגשנו עם שאר היהודים תמיד היה בבית כנסת (שאבא שלי ארגן  תכנן).

 זיכרונות ילדות

למדתי בבית ספר יסודי "סן פדרו" ובתיכון  "COMERCIAL". למדנו מקצועות כמו הנהלת חשבונות וכו'. מערכת היחסים בינינו לבין המורים הייתה טובה וידידותית, והייתה משמעת. התלבושת שלנו הייתה שמלה לבנה עם כפתורים מאחורה, ולא היו טיולים ומסיבות. הייתה לי מורה לחשבון שמאוד התחברתי אליה והייתי גם ממש טובה ! מקצועות שאהבתי הם חשבון ואנגלית. מקצוע שלא אהבתי הוא היסטוריה. לא היה לנו חדר אוכל בבית הספר, ובתקופת הילדות המאכל האהוב עלי היה סטייק. היה לנו טיפה ממתקים כגון: סוכריה על מקל. הייתי בתנועת הנוער הציונית וקראו לי "היורשת". זאת בפני שירשתי תכונות רבות מאחיי.

זיכרונות משנות העשרים

האזנו למוזיקה עממית. רקדנו ריקודי עם ארגנטינאים. בגלל שהייתי בתנועת נוער, רקדתי ריקודים ישראלים. מאוד אהבתי את זה. נהגתי ללכת לתנועת "הנוער הציוני" וזה היה הבילוי שלי. היינו שומעים רדיו, הייתה טלוויזיה בבית. בתקופה בה הייתי בת 15 הטלוויזיה החלה להימכר, ואנחנו קנינו אותה. לא היה טלפון בבית, בשביל להתקשר היינו צריכים ללכת לדואר.

 עלייה תקומה והתיישבות

עליתי לבד בגיל 23  בשמחת תורה 1961. היו כאן לפני שני אחים. הגעתי לארץ באוניה איטלקית עד איטליה, ומשם באונייה 'מולדת' בהפלגת הבכורה. באתי לעיר חולון, לבית של אחי, גרנו בדירה, בארגנטינה היה לנו בית על הקרקע. ובמקביל למדתי בקיבוץ בארי בנגב אולפן לעברית. הרגשתי טוב עם עצמי שעליתי לארץ ישראל. בסיום הלימודים הייתה חגיגה וכל אחד כתב משהו לכבוד סיום הלימודים. אני, שאוהבת לכתוב, כתבתי רק בספרדית. כתבתי מן הצגה בעברית, שקראתי את זה לפי כולם וכולם מחאו לי כפיים. לא היו לי בכלל שגיאות כתיב, גם בעברית וגם בספרדית. נקלטתי טוב והייתי באולפן. הייתי גם קצת בקיבוץ עין השלושה, ואח שלי הקים עם חברים שלו את הקיבוץ עין השלושה.

מתוך עשרה אחים חלקנו כתבנו ביד שמאל. כשהלכנו לבית ספר יהודי, המורה הרביץ לנו והכריח אותנו לכתוב ביד ימין וכך אנחנו אומנם שמאליים אבל כותבים ביד ימין. כל מי שאני רואה שכותב ביד שמאל, אני מיד שואלת: "מה לא הרביצו לך?"

כשהייתי בת 6 אמא שלי ילדה את אחותי וכשהיא חזרה מבית חולים השכנה אמרה לה: "תזרקי אותה, יש לך הרבה ילדים, למה את צריכה אותה?" ההורים שלי נסעו לחתונה וכשהם חזרו הם ספרו אותנו כדי לראות שלא חסר אף אחד, ואז גילו שבאמת חסר מישהו. שיחקנו מחבואים ואחד האחים נרדם מאחורי הארון, כולנו חיפשנו אותו מתחת למיטה ומתחת לשולחן ואז ראו רגלים. מי זה היה? אח שלי, מצאנו אותו ישן.

הצגה שקלרה כתבה

הזוית האישית

קלרה: זו הייתה חוויה טובה להיפגש. כל הכבוד לתכנית הקשר הרב דורי!

חוה ואוריין: מאוד נהנינו עם קלרה היא אישה מדהימה!