מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מבגדד לישראל סיפורה של סבתא שושנה

סבתא שושנה ונכדתה שירה
סבתא שושנה המספרת
עלינו למטוס כשבמזוודה שמלה אחת בלבד, לא היינו רגילים לחיות בעוני רב כל כך

הנכדה שירה קחילה מתעדת את סיפורה של סבתא שושנה.

סבתי שושנה סוהן קחילה. נולדה בשנת 1941 בבגדד שבעירק. להורים צלח ונג'יאה מכמל. היא עלתה לארץ בשנת 1951. באותה תקופה שלטו המוסלמים בבגדד ביד רמה. עבור היהודים, החיים בעירק גבלו בסכנת נפשות. אך הוריה של סבתי התלבטו אם לעזוב את עירק או להישאר. מכיוון, שהם היו מבוססים כלכלית. היה להם בית גדול ליד הים ומשפחה גדולה. בבית דיברו ערבית וגם עברית.

לבסוף הם החליטו לעזוב במהירות האפשרית את עירק, מכיוון שהמצב הלך והחמיר, והיחסים עם המוסלמים נעשו קשים  ומסוכנים. יהודים רבים רצו לעלות לארץ ועזבו את בגדד. המוסלמים חששו שכל העסקים והעושר ייעלמו עם עזיבתם של היהודים, ולכן, הם איימו על היהודים ואסרו עליהם לקחת איתם את רכושם, רק עד משקל מסוים. ושאר הרכוש של היהודים יועבר לשלטונות. למרות ההגבלות והאיומים  רוב היהודים החליטו לעלות לארץ ישראל, אל הארץ המובטחת. משפחתה של סבתי מנתה 6 נפשות. (הייתה עוד אחות שמחה ז"ל שנפטרה מטיפוס בגיל 11).

סבתא מספרת שהם עלו למטוס בשמחה עם עוד קבוצה של יהודים. היה זה בתקופת החורף. הם התלבשו בבגדים חמים כי בעירק הרבה יותר קר בחורף מאשר החורף בארץ. עלינו לארץ בשנת 1951. עלינו למטוס כשבמזוודה שמלה אחת בלבד, לא היינו רגילים לחיות בעוני רב כל כך. למרות זאת שמחו כולם שהצליחו לקיים מצווה זו ולעלות לארץ. אך היה קשה מאוד.

סבתי הספיקה ללמוד בבית הספר בעירק שנה אחת בלבד, את כיתה א'. כאן בארץ היא נשלחה ללמוד בכפר מסובין (כך גם קראו לביה"ס). סבתי אהבה את בית הספר והיו לה המון חברות. סבתי מספרת כי לעיתים קרובות היא אהבה לצאת ולטייל בוואדי הסמוך אליהם יחד אחיה הקטן והעליז לוואדי צמחו שם פירות טעימים ופרחים מלבבים…

היה זה סמוך לכפר ח'ירייה, כפר ערבי, שם התגוררו הערבים, עד שהם נטשו אותו עם קום המדינה. סבתי מספרת שזו הייתה חווית ילדות מיוחדת שחקוקה היטב בזיכרונה. הם אהבו לקטוף פרחים ססגוניים ממינים שונים: כלניות, נרקיסים אדומים וסגולים ולהביא הביתה.

הזוית האישית

שירה קחילה הנכדה, מתעדת את סיפורה של סבתא שושנה.

מילון

כפר מסובין
בתחילת שנות ה 50 לאחר הקמת מדינת ישראל הוקמה במקום מעברת חיריה במעברה זו יושבו עולים חדשים בעיקר יוצאי עירק שגרו באוהלים, בדונים וצריפונים. העולים סבלו מחורפים סוערים - הקשים ביותר שידעה המדינה, ומצוקתם הייתה רבה. בעיתוני התקופה המקום נקרא "מעברת חיריה" ובהמשך "כפר מסובין". בשנת 1956 פונתה המעברה כמעט כליל המעברה (פורקה רשמית ב-1972) ורבים מתושביה עברו להתגורר באור יהודה, כפר שלם ושכונת התקווה .כמחצית משטחי הכפר צורפו לרמת גן ושימשו לבניית השכונות שיכון הצנחנים, שכונת גן ערמונים, רמת עמידר, מרום נווה, וכן להקמת "הספארי" העירוני, כפר המכביה, הפארק הלאומי ואוניברסיטת בר-אילן.

ציטוטים

”שנות הילדות זכורות לי כחוויה מתוקה“

הקשר הרב דורי