מאגר סיפורי מורשת

ביוני 1941 מלחמת העולם השנייה הנאצים שכנעו את הממשלה בעיראק להיתנכל ליהודים.

בתאריך זה התחילו הפגנות של מוסלמים זועמים נגד היהודים לאחר שסימנו את כל הבתים מראש משפחתנו שגרה ברחוב מעורב מוסלמים ויהודים ראו את המפגינים באים אלינו מיד סגרו את דלתות הבית שהיה בית עם חצר ובו וגרו חמש משפחות שלנו ומיד כולם עלו לגג הבית שבקיץ שימש לשינה בימי החום כאשר ראו שהמפגינים מנסים לפרוץ את הבית החלו לזרוק אבנים על המפגינים למפגינים היה נשק היו קלשונים גרזנים וחרבות.

בשלב מסוים סבתי ראתה שלא ניתן להגן על הבית היא החליטה שכל המשפחות יעברו מגג לגג ולהצטרף למשפחות יהודיות ברחוב תוך כדי בריחה הבחינו ששכחו את מרים בת דודתי והיא בת שישה חודשים כולם חזרו לבית לקחת את התינוקת ובדרך חזרה אביה של מרים חטף כדור של רובה ביד אחי משה טיפל בו וחבש אותו והמשיכו לכיוון משפחות יהודיות נוספות שם המתינו עד שירגעו הרוחות. בינתיים האנגלים ששלטו בעיראק התחילו לפזר את המוסלמים לקראת הערב חזרה המשפחה לבית וראו שהבית נפרץ והמוסלמים שדדו הכל ולא השאירו דבר בחדר של הוריי הייתה מיטת אפיריון מברזל שלא הצליחו לפרק.

אימי שהייתה בהריון שלי בחודש שישי כמעט חטפה כדור שחלף ליד כתפיה. אחרי שנגמרו פרעות הפרהוד, המשפחה שיקמה את עצמה מחדש. לאחר עשר שנים הממשלה בעיראק החליטה להוציא את כל היהודים מעיראק. שוב לא יכולנו למכור את הבית או את החנות או החפצים, פשוט עזבנו הכל ועלינו לישראל.

העלייה לישראל

הייתי בן שמונה (בערך בגילו של נכדי האהוב , עומר שלו אני מספר את סיפורי) כשעליתי לארץ.

כשעליתי לישראל, הייתה בידי קופסה קטנה שהבאתי עימי מעיראק וככה הגעתי לארץ בטיסה לקפריסין ומשם לישראל. משדה התעופה בלוד לקחו אותנו במשאיות לכיוון תחנת הרכבת ומשם לכיוון חיפה לעתלית שקרובה לחיפה. שם היה מקום שנקרא "שער העליה". שם קיבלנו אוהל זמני לשבועיים. אוכל קיבלנו במטבח מרכזי שהיה אוכל מאד בסיסי לחם, תפוחי אדמה וירק כלשהו ותפוזים. נודע לנו שהסבתא שהגיעה לפנינו הגיעה לעיר רחובות ואז אבי התעקש להגיע למעברה ברחובות.

המעברה ברחובות הייתה מלאה ולא היה מקום אז נאלצנו לחכות עד שיפתחו מעברה חדשה בינתיים העבירו אותנו שוב למעברה זמנית בפרדס חנה. לאחר כשבועיים הודיעו לנו שנפתחה מעברה חדשה בשם "זרנוקה" ולשם העבירו אותנו. היינו בין הראשונים שקיבלו את האוהל. למעברה הגיעו המון עולים חדשים.

בחורף של שנת 1951 ירד גשם בצורה חזקה מאד במשך שבוע וחצי ואז כל האזור של האוהלים הוצף במים ואוהלים רבים התמוטטו ועפו ברוח. אצלנו באוהל הערמנו מיטה על מיטה ומעל שמו את הילדים הקטנים למעלה למעלה שלא יירטבו, זה היה מצב מאד מסוכן במיוחד לצעירים ולזקנים. בשלב מסוים הגיעה משאית של צבא והיו גם שוטרים ואספו מהאוהלים המוצפים את הצעירים והזקנים אותי לקחו גם כי הייתי בן תשע והיה מאד מסוכן להישאר בתוך האוהלים המוצפים ומשם לקחו אותנו לקיבוץ נען, שם  היינו כשבועיים. לאחר שהגשם נרגע והאזור התייבש, החזירו אותנו לזרנוקה. ברור שאוהלים כבר לא היו במקום. לאחר חיפוש ממושך מצאתי את משפחתי באחד הצריפים בלתי גמורים ללא חלונות וללא דלתות חיינו שם כעשר שנים.

הזוית האישית

עומר משה מסיקה מביא את סיפור עלייתו של סבא יעקב שמש. סיפור עלייה המשקף את תקופת החיים במעברות בארץ – במעברת זרנוקה.