מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפורה לרדו ואני סבתא של הודיה ידידיה שלומדת בבית ספר חב"ד באופקים.

נולדתי ב- 6/8/1955  בבאר שבע בביה"ח הדסה, למשפחת אליקים. גדלתי בבית מסורתי, זכורות לי תפילות של שישי ושבת, שאותם אני זוכרת בעל פה עד היום. את החגים ובמיוחד את יום הכיפורים,  שבו בילינו את כל היום בבית הכנסת. גדלתי בבית עם המון אהבה, ערכים ונתינה לזולת. בית הוריי היה תמיד מלא באורחים והיה בו שפע רב.  הוריי לקחו אותנו לטייל בכל הארץ במיוחד לאילת.

אני נולדתי בארץ, לכן לא הכרתי את מרוקו שהיא ארץ הולדתם של הורי. את מרוקו הכרתי על פי הסיפורים שאימא ואבא היו מספרים לנו, הם הרבו לספר על החיים שעברו שם, ועל החיים הטובים שהיו להם שם.

אימא שלי גדלה בבית ענק עם משרתות ערביות.  אבי התייתם מסבי בגיל שנה וחצי ומי שגידל אותו היה דודו. בגיל 16 אבי עלה ארצה כחלוץ, הוא עבד בחברת מע"צ,  סלל כבישים ולאחר מכן התגייס למשטרת ישראל. הורי הכירו זה את זו בארץ –  בפרדס חנה והתחתנו. בהמשך נולדו להם 6 ילדים.

תקופת ילדותי זכורה לי כתקופה יפה עם המון חברים. היינו משחקים: תופסת, מחניים, קפיצה על חבל, "טירו", נעליים, וגומי ועוד המון משחקים. היינו חבורה מגובשת. היום התחביבים שלי הם: שחייה, קריאת ספרים וטיולים.

למדתי 8 שנות לימוד בביה"ס היסודי "בארי" ולאחר מכן בתיכון מקיף א. לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון, התגייסתי לצבא ושירתי בנח"ל בצפון, בקיבוץ מנרה, שבאזור אצבע הגליל, מערבית לקריית שמונה. לאחר שסיימתי את הצבא, התחלתי לעבוד בביה"ח סורוקה. שם הכרתי את סבא של הודיה, ציון. התחתנו בשנת 1975 באולמי יהלום בבאר שבע שהיה האולם הכי גדול. לחתונה הגיעו כמעט 1000 איש והייתה לנו חתונה יפה ומפוארת, והרב שקידש אותנו היה  הרב שושנה ז"ל. בשנת 1976 נולדה רווית אימא של הודיה. ולאחר מכן נולדו לי עוד 3 בנות.

בשנת 1999 עזבנו את באר-שבע, ועברנו לגור באילת, מקום שתמיד זכרתי ואהבתי מילדותי.

היום אני סבתא ל-12 נכדים (ה-13 בדרך) בלי עין הרע, ושיהיו בריאים. סבתא גאה ומאושרת מחתניי, ומהנכדים המקסימים שלי, שהשם ישמור אותם –  אמן.

הזוית האישית

הודיה מתעדת את סיפורה של סבתא ציפורה במסגרת פגשי הקשר הרב דורי.