מאגר סיפורי מורשת

שמי כאמור יצחק על שם סבי עליו השלום שנפטר, אבי היה צבע של רעפים ואימי הייתה עקרת בית. הוריי היו לבושים בבגדים מסורתיים שהיו נהוגים בעירק מעין שמלות ארוכות.

בילדותי למדתי בבית ספר יהודי ב"תלמוד תורה". אחד המורים הזכורים לי הוא הרב יוסף אחיו של מרן הרב עובדיה יוסף זיכרונו צדיק לברכה.

הקהילה היהודית בבגדד שבבבל הייתה אחת ממרכזי התורה החשובים ביותר בכל התקופות. אנשי קהילתנו היו יהודים שומרי תורה ומצוות הלכנו יום יום לבית הכנסת להתפלל את כל התפילות, גם אנו הילדים השתתפנו בכל התפילות שהתקיימו בבית הכנסת.

בהיותי בגיל חמש בחג השבועות תש"א(1940) התחולל פורגום ביהודי בגדאד הידוע בשם ה"פרהוד" במהלך הפוגרום נטבחו יהודים רבים ועוד רבים נפצעו וכן רכוש רב נבזז. לאחר חמש שנים, בשנת 1945 היטלו חוקים מיוחדים נגד היהודים שהגבילו את זכויותיהם. כתוצאה מכך קמה תנועה מחתרתית ציונית בעירק, ולתהליך שבסופו הביא לעליית יהודי עירק לישראל. תמיד שאפנו וחלמנו לזכות ולעלות לארץ הבחירה. היא ארץ ישראל ולגור בירושלים עיר הקודש.

עם הכרזת המדינה בשנת 1948 הוכרזה  התנועה הציונית בעיראק כבלתי לגאלית והיא הוצאה מחוץ לחוק.התחלנו לחוש את שנאת הערבים כלפינו,  הערבים התפרעו  נגד היהודים ומאות יהודים נעצרו ונאסרו באשמת הציונות. השלטונות החרימו רכוש יהודי ואסרו את העליה לארץ ישראל. עד שלבסוף בשנת 1950 ממשלת עירק אפשרה את עלייתם של היהודים מעירק בתנאי שיוותרו על אזרחותם העירקית, על רכושם ועל זכותם לשוב לעירק בעתיד. גם משפחתנו זכתה לעלות ולחונן את אדמת ארץ ישראל בשנת 1950 .

עלינו במבצע "עזרא ונחמיה" בסיוע של ממשלת ישראל. במסגרת עליה זו עלו איתנו עוד יהודים רבים. למרות האיומים וההגבלות מטעם השלטון בעירק לא נרתעו  היהודים והחליטו לעזוב את עירק בדרכם לישראל. השלטון העיראקי איפשר לנו לקחת רק את בגדינו עם מעט כסף. יצאנו מעירק עם 50 דינר בלבד אך השמחה בלבנו הרקיעה שחקים,  שהנה אנו זוכים לחונן את עפרה של ארץ הקודש.

 י

הגענו לארץ ישראל והופננו לאשקלון. שם שיכנו אותנו במעברה, בה היו אוהלים רבים. התנאים הפיזיים היו קשים מאוד. ללא חשמל וללא מים בבתים. השירותים והמקלחת היו מחוץ לאוהל. נקלענו למציאות חדשה של חיי מצוקה, מזונות בקיצוב, שפה חדשה, ומנהגים חדשים. היה גם קושי במציאת פרנסה ואת המזון ניתן היה לקנות רק בתלושי מזון עם הקצבה  מינימלית לכל נפש. אך שמחנו להיות בארץ ישראל ולחיות בה.

לאחר מספר שנים עברנו לקיבוץ סמוך לאשקלון. שם הורי עסקו בחקלאות והתפרנסו ב"ה טוב.

במהלך שנותי בארץ השתתפתי  בכל מלחמות ישראל: ב"מבצע קדש" ב 1956, במלחמת "ששת הימים" בשנת 1967 וב"מלחמת יום כיפור" בשנת 1973.

שמחתי שניתנה לי הזכות לשרת את המדינה והארץ ולהגן על יושביה מאויביה בכל התקופות. על הארץ שחלמנו עליה ב כל שנות היותנו בגלות בבל.מי ייתן שנזכה לגאולה השלמה בביאת המשיח אמן.