מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מארגנטינה לישראל

סבתא ואלעד
סבתא שרה בעברה
החיים בארגנטינה, העלייה לארץ ישראל והשליחות לגואטמלה

ילדותי
נולדתי בארגנטינה בשנת 1942 בכפר בשם "מוזס וויל" שבו רוב התושבים היו יהודים מהגרים מרוסיה ופולין שעסקו בגידול בקר. אמא שלי גם נולדה בארגנטינה ואבי בפולין. משנותיי הראשונות זכורים לי בעיקר שירי ערש ברוסית שאבי נהג לשיר לי (את המנגינות פגשתי שוב בישראל עם מילים בעברית) . גם דמותו של סבי חרוטה בזיכרוני כי נהג להושיב אותי על ברכיו ולספר לי סיפורים הקשורים בהיסטוריה של עם ישראל. בגיל מאוד צעיר המשפחה עברה להתגורר בבואנוס איירס בירת המדינה. בבית דיברנו ספרדית ועברית.
 
תמונה 1
 
העלייה לארץ
בגיל 19 לאחר סיום לימודי בסמינר למורים, הגעתי לארץ לשנת השתלמות למורים מחו"ל. היה לי הכבוד ללמוד ספרות אצל חיים גורי והבעה בכתב אצל יהודה עמיחי (מגדולי סופרי ומשוררי ישראל). כחלק מתוכנית הלימודים לימדתי עברית עולים חדשים ממרוקו במעברת "נס הרים" שבהרי ירושלים. זה היה המפגש הראשון שלי עם יהודים יוצאי אפריקה.
 
הדיור במעברה היו צריפים ופחונים ומסביבם חולות שהפכו לבוץ בימי החורף.אך בבתים  פנימה תמיד חיכה כוס תה חם ופיתה עם ממרח מתוק. בגיל 21 עליתי לארץ עם בעלי רון ז"ל וגרנו מספר שנים בקיבוץ נען. בקיבוץ הייתי מורה באולפן לעולים חדשים וגם מורה לעברית ותנ"ך בכיתות א' + ו' (בין תלמידותי הצעירות היתה ילדה בשם ורד מוסינזון (עם חלוף השנים סופרת ידועה בישראל). בקיבוץ נולדו 3 בנותי הגדולות (ביניהן אלית אמא של אלעד).
 
תמונה 2
 
השליחות לגואטמלה
לאחר מספר שנים יצאתי עם בעלי בשליחות משרד החוץ לשרת בשגרירות ישראל בגואטמלה שבמרכז אמריקה. גואטמלה ארץ יפהפייה מכוסה אגמים, הרי געש וצמחיה טרופית מרהיבת עין. גואטמלה הייתה אחת ממדינות אמריקה הלאטינית (יחד עם אורוגואי) אשר גייסו את מרבית מדינות האזור להצבעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל בארץ ישראל.
 
השגרירות היא הרמה הגבוהה ביותר של נציגות דיפלומטים של מדינה אחת בשטחה הריבוני של השנייה. בין תפקידיה: טיפול בנושאים מדיניים וצבאיים המשותפים לשתי המדינות, עידוד קשרי התרבות וקשרי  המסחר וכדומה. לגואטמלה  היסטוריה של ידידות עמוקה רבת שנים עם ישראל. היא המדינה הראשונה באו"ם שהכירה במדינת ישראל ופתחה את שגרירותה בירושלים. השנים בהן שירתתי בשגרירות לא היו קלות מבחינה ביטחונית פעילות מוגברת באזור של ארגון טרור פלסטיני "ספטמבר השחור" (מבצעי רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן), אך בהחלט מאתגרים.
 
המצב הביטחוני חייב אותנו הנציגים הדיפלומטיים לשאת נשק אישי ולהיות מלווים ע"י שומרים אישיים מקומיים ובתקופה מסוימת אף צנחנים ישראליים נשלחו למשימה (חלקם ממשחררי מטוס סבנה שנחטף בנתב"ג). גם לבנות שלי הוצמדו שומרים שליוו אותן כל הזמן כולל ישיבה איתן בכיתות בביה"ס.  המצב הצריך גם לפתח מערך הסברתי רחב ידיים שהתבטא בעיקר בקשר הדוק עם העיתונות המקומית והאזורית ע"מ להפיץ את עמדת ישראל כלפי המצבים השונים, כמו כן ארגון חוגים ומפגשי הסברה בקרב קבוצות שונות של האוכלוסיה המקומית.היה לי הכבוד להיות אחראית ומבצעת של המערך ההסברתי. מאמרים וכתבות על מדינת ישראל פורסמו מדי יום, נערכו תערוכות עם אומנים שהגיעו מהארץ, הועברו קורסים בנושאי חקלאות ואף נשלחו קבוצות להשתלמויות בארץ. 
 
גם הקשר המסחרי (בעיקר צבאי) התרחב בגואטמלה שהייתה המדינה הראשונה שרכשה להק של מטוסי "ערבה" מתוצרת התעשייה האווירית הישראלית.אבל היו גם חוויות קשות ומלאות חרדה בעיקר למי שכמוני היו ילדים קטנים. השגרירות שלנו הייתה הראשונה שקיבלה מעטפת נפץ (שאותרה טרם פיצוצה) שהייתה דרך פעולה נפוצה של ארגון הטרור הפלסטיני . בהזדמנות אחרת אף ניצלתי מנסיון חטיפה ברחוב. גם הטבח לא פסח מעלינו ורעידת אדמה רבת עוצמה פגעה במבנה השגרירות והדירה שבה התגוררנו נהרסה ותכולתה ירדה לטמיון.שנות השרות בשגרירות היו מלאי חוויות מגוונות אך כמעטפת אני יכולה לציין שהאהדה, התמיכה והחמימות של הקהילה היהודית ושל המקומיים כאחד חיזקו אותנו ונתנו לנו את הכח להתמיד בביצוע המשימות שעליהן הופקדנו.  
 
תמונה 3
 

מילון

"ספטמבר השחור"
כינוי למאבק שהתנהל בין צבא ירדן לבין ארגונים פלסטינים בחודש ספטמבר 1970

ציטוטים

”"אך בבתים פנימה תמיד חיכה כוס תה חם ופיתה עם ממרח מתוק"“

הקשר הרב דורי