מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי ורדה מגנס ואני סבתא של נגה ביתו של בני הבכור הלל. אני נשואה ליצחק ויש לנו עוד בת בשם הדס אמא של נווה ובורכנו בעוד נכדים שי ורז אחים של נגה.

נולדתי בארגנטינה בשנת-1938 ושם למדתי בבית ספר תיכון ונכנסתי לתנועת השומר הצעיר שהשפיעה על חיי בכך שהביאה אותי לעלות לארץ ישראל. אני רוצה לספר לך את הזיכרונות שיש לי מהילדות שלי ומהעלייה לארץ ישראל.

ילדות

כפי שאמרתי נולדתי בארגנטינה וגרנו בעיר הבירה Buenos Aires.

אני בגיל שנתיים

אני בגיל ארבע

הורי הגיעו מליטה (היום בילוארוס) בשנת 1927, באחד מגלי ההגירה שבאו ממזרח אירופה והגיעו גם לארצות הברית ולארצות אחרות.

הורי בשנות ה-40 של המאה שעברה

היהודים ברחו מפוגרומים, אנטישמיות ועוני בחיפוש לעתיד טוב יותר. ההורים שלי סיפרו לי שהם רצו להגיע לארץ, אבל לא השיגו סרטיפיקטים. עד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היו כבר כ-400,000 יהודים שהקימו קהילה יהודית לתפארת וחיי תרבות תוססים. היו כמה בתי ספר יהודיים ומערכת חינוך עשירה ומסועפת.

אחותי הגדולה ססי מחזיקה אותי על הידיים

זכורים לי כמה שמות של בתי ספר, "שלום עליכם", "ביאליק", "פרץ" ו"זיטלובסקי".היו כ-3 תיאטראות שהציגו מגוון רחב של הצגות באידיש מהקלאסיקות  עד לקומדיות ממיטב מחזאי העולם. גם אירחו את גדולי שחקני התיאטרון באידיש שהגיעו מאירופה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, וגם מארצות הברית. הגיעו מוריס שוורץ, בן עמי ובולוף, אלה שמות שאני זוכרת, וגם ההורים של בורשטיין הבן, ששהו זמן מה בארגנטינה ואחר כך עברו לארצות הברית ולארץ.

להמשך סיפורה המלא של ורדה מגנס:

הזוית האישית

סבתא ורדה: המפגשים היוו עבורי הזדמנות לפגישה שבועית עם נכדתי נגה. המשפחה נפגשת באופן קבוע אחת לשבועיים, אבל זה היה מפגש מסוג אחר – מפגש אינטימי שלי עם נגה, שתרם לי הרבה והיה עבורי משמעותי וחשוב. היה מרגש להגיע לבית הספר ולמצוא את נגה מחכה לי. בהתחלה, נגה הייתה מחכה לי בשער. אבל אחרי שסוף סוף למדתי את הדרך לכיתה, היא חיכתה לי שם. נהניתי לעבוד יחד. תחילה, לא ידעתי איך אסתדר עם המיומנויות של המחשב, אבל נוכחתי לדעת , כמה נגה שולטת במיומנויות אלה.

במפגשים המשפחתיים, אנו נוהגים, מדי פעם, לספר את הסיפורים על המשפחה בגולה, על העלייה, על השנים הראשונות בארץ, אך במפגשים עם נגה, הייתה הזדמנות לסכם את הסיפורים שתמיד שמעה במסגרת הרחבה של כל המשפחה. כעת, הסיפורים מתועדים ויישארו למזכרת של הסבים לדורות הבאים, וזה חשוב לי ולסבא מאד.

נגה: המפגשים עם סבתא היו מבחינתי חוויה משמעותית, מעצימה ומעניינת. כל שישי בבוקר, הייתי קמה ויוצאת מהבית בכייף ובציפייה להיפגש עם סבתא בבית הספר. במפגשים עצמם, למדתי והתעניינתי המון בסיפור החיים של סבתא ושל סבא. בעבודה עם סבתא, הרגשתי שהקשר בנינו מתחזק (למרות שהיה חזק מאד גם לפני כן), ואנחנו לומדות להכיר אחת את השנייה דרך עשייה ולמידה משותפת. ההקשבה לסיפורים של סבתא, לימדה אותי דברים על ההיסטוריה של המשפחה וזאת זכות גדולה בשבילי שחוויתי חוויה זו עם סבתא.