מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מאמריקה לשילה

אנחנו ביחד
המשפחה בשילה
סיפור חייה של אסתר סילברס שעלתה מאמריקה לישראל, סיפור של התמודדות בגבורה מול אתגרים רבים

אסתר סילברס

שמי אסתר כץ סילברס אני גרה בשילה. נולדתי בארצות הברית בשנת 1953 אמא שלי נולדה בקנזס ואבא שלי בא מגרמנייה הוא היה בצבא האמריקאי במלחמת העולם השנייה. הם נפגשו בפיקניק של רווקים יהודים בעיר בקנזס והתחתנו. אני בת יחידה להוריי.  בשנת 1971 עברתי לגור באריזונה כדי ללכת לאוניברסיטה שם פגשתי את בעלי (לעתיד) והתחלתי לחזור בתשובה ואחר כך הצטרפתי לארגון הסטודנטים היהודים.

הייתה קהילה מאוד קטנה בפיניקס, אריזונה והיה  שם בית ספר דתי. אחד המורים מורה היה מזמין סטודנטים לשבת. אני וסטודנט נוסף (בעלי) יחד עם סטודנטים נוספים התארחנו אצלו בשבת, אני זוכרת שהיה שם אווירה נחמדה והמפגש שם היה לי משמעותי. אחרי כמה חודשים חזרתי עוד פעם, ואחרי כמה חודשים הייתי שם ליומיים בגלל שבועות, בכל הפעמים בעלי לעתיד בא גם כן.

בקיץ 1972 באתי לארץ ל-7 שבועות, עשינו כל מיני דברים. יום אחד נכנסתי עם חברתי לקבר רחל והתחלנו לצחוק כי אז היה לנו כל כך מוזר לראות את כל הנשים שבכו. בהמשך השנים חזרתי לשם בנסיבות אחרות. זה היה בשנה שרחלה דרוק ז"ל נרצחה ובכיתי כמו הנשים שראיתי לפני 20 שנה.

שבת אחת הייתי בשוק הערבי ולא הרגשתי שום פחד. אבל פגשתי אנשים שהלכו לכותל להתפלל והרגשתי בושה שאני קניתי דברים בשבת.

חזרתי ללימודים באריזונה. כל שבת הייתי הולכת לקהילה היהודית והתחלתי לשמור שבת וכשרות. זה היה תהליך של קצת יותר משנה. בגיל עשרים בעלי ואני התחתנו והיינו חלק מהקהילה הדתית אבל בהתחלה לא לבשתי כיסוי ראש כי רק כמה נשים לבשו וכל השאר לא לבשו.

היו לנו  2 ילדים, בן בגיל 3, ובת בגיל שנה וחודשיים. יום אחד היא נכנסה לבריכת שחייה של השכנים ומצאתי אותה כחולה צפה מעל המים, הנשמתי אותה ובין ההנשמות צעקתי לעזרה. ברוך ה' השכנים שלנו הצילו אותה. נסענו באמבולנס לבית חולים, היא הייתה בטיפול נמרץ למשך יום שלם ויום לאחר מכן הייתה בהתאוששות ובהשגחה. ובערב שבת חזרנו הביתה איתה בריאה ושלמה. עד אז הסתכלתי על מצוות כמעט כמו משחק שהיה צריך ללכת לפי ההוראות מאז התחלתי לחשוב הרבה על אמונה והקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא. לכן הלכתי עם כיסוי ראש.

עברו כמה שנים והגענו למסקנה שצריך לעלות לארץ. עלינו לארץ בשנת 1986 היינו במרכז קליטה במבשרת ציון ומשם עברנו להתגורר בישוב שילה בבנימין שבו אנו גרים גם היום. בשילה מצאנו את מקומנו ב"ה. היו אתגרים רבים בעלייתנו ובקליטה שלנו בארץ. ובכל זאת  לא עבר יום אחד שלא הפסקתי להודות לקב"ה שהצלחנו לעלות ולגור בארץ.

"לא עבר יום אחד שלא הפסקתי להודות לקב"ה שהצלחנו לעלות ולגור בארץ".

הזוית האישית

יהונתן: היה ממש כיף!!! היה חוויה מאוד מיוחדת,למדתי המון על אסתר ועל הרבה דברים אחרים.

עדן: היה מדהים!!! , למדתי הרבה דברים חדשים על ועל ההרגשה של מי שחוזר בתשובה…

אסתר: התרשמתי מאוד שליהונתן ועדן היה סבלנות לשמוע  סיפורים על תרבות כל כך משונה ואותו זמן להבין את העברית שלי.

מילון

ארגון הסטודנטים היהודים "הלל"
ארגון הלל - הוא ארגון שמקיים פעילות בקמפוסים של אוניברסיטאות ברחבי הארץ והעולם. מטרתו לפתח תחושת שייכות בקרב הסטודנטים לעם היהודי ולקחת אחריות על זהותם היהודית-ישראלית, באמצעות חשיפה למגוון העשיר של החיים היהודיים המתקיימים במרכזים ובקהילות יהודיות ברחבי העולם ובאמצעות עשייה חברתית משמעותית בקהילה, במדינה ובעם.

ציטוטים

”"לא עבר יום אחד שלא הפסקתי להודות לקב"ה שהצלחנו לעלות ולגור בארץ".“

הקשר הרב דורי