מאגר סיפורי מורשת

שמי משה. הבכור מבין 8 ילדים.

בתרבות בה נולדתי נהגו לקרוא לתינוקות הנולדים על שם סבם / סבתם. אני קרוי על שמו של סבי מצד אבי.

בערבית שמי – מוסה ובצרפתית – מוריס.

בביה"ס היהודי בו למדתי בשם "agion" – נהגו לקרוא לי מוריס, בשכונה קראו לי מוסה או מימי.

ילדות וחברות בשכונה

גרתי ברחוב לוקמן מספר 6, זהו רחוב צדדי הגובל ברחוב ראשי בשם "מוחאראם בק ", על שם היסטוריון מצרי.

בשכונה בה גרתי הייתה מכולת של יהודי בשם עזרא, מתחתנו גרה משפחה מצרית, שמות הילדים במשפחה: נעימה, הודה, נוואל ועבאס, היו ביננו קשרי ידידות טובים, יחד היינו משחקים מחבואים, רוכבים על אופניים, למרות שידעו שאני יהודי.

בחגים היינו מתפללים בבית כנסת בשם "גרן". מי שהיה מספר לנו פרשיות בבית הכנסת היה מוהל בשם מזרחי, שלימים גר אתנו בשכנות בעכו, והוא מהל את בני אלון.

עלייה והתיישבות

בשנת 1947 עקב מאורעות שהתרחשו בארץ ישראל, החלו המצרים להשתלט על כל מיני אתרים יהודיים ואף הכניסו תלמידים ערבים לביה"ס היהודי בו למדתי.

בשנת 1948 גברה השנאה כלפי היהודים: הערבים בשכונה היו רודפים אחרינו וצועקים לעברנו "יהודים", אסרו עלינו לשמוע ברדיו תחנה בעברית והגרוע מכל, אבי הוכנס לכלא בשם "אלמועתקל" רק בשל יהדותו (בטענה שהוא מרגל) ושוחרר לאחר זמן מה.

בשנת 1950, כיון שנרדפנו והושפלנו החלטנו לעלות לא"י. פנינו ללשכת סעד של יהודים

"comenite des juif", הם סייעו ליהודים שרצו לעלות ארצה בסכום כסף סמלי, שמטרתו להקל על ההתאקלמות בימים הראשונים בארץ. למנכ"ל המוסד קראו פפולר.

בנמל באלכסנדריה עלינו על אוניה איטלקית בשם "speria",הפלגנו לאיטליה לכפר בשם ברנדיסי, בו היה מחנה עולים שקלט יהודים ממדינות שונות, שם שהינו כשלושה חודשים.

משם הפלגנו באוניה ישראלית בשם "גלילה", בדרכנו לא"י. הגענו לנמל חיפה, משם הסיעו אותנו למחנה עולים "שער העליה" ולאחר כחצי שנה הועברנו למעברה ב"בית ליד" למשך חצי שנה.

כשנשאלנו היכן אנחנו רוצים להתגורר, השבנו – עכו. בעיר זו גר דודי ויקטור (אח של אימי),

הוא אמר שעכו מזכירה את אלכסנדריה כי היא עיר נמל ויש בה ים. גרנו בחצי צריף, בשכונת "עמידר".

שירות צבאי

התגייסתי בשנת 1956, עשיתי טירונות של גבעתי ב"בית נבלה" ולאחר מכן נשלחתי לשרת בסיני. שם נפצעתי והועברתי במטוס דקוטה לבי"ח 10 בחיפה. לאחר טיפול ושיקום של שלושה חודשים הועברתי למחנה בת גלים, לחיל חימוש.

שוחררתי במאי 1959 והשתתפתי כחייל מילואים במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.

נישואין

כשנתיים לאחר השחרור מצה"ל בקרתי אצל דודתי נינה, בדיוק באותו היום בקרו אצלה -השכנים שלה- משפחת נקש יחד עם בתם ציפורה ז"ל, שלימים הייתה אשתי.

היינו חברים כחצי שנה ונישאנו בחודש נובמבר 1961.