מאגר סיפורי מורשת

בית ומשפחה:

נולדתי בבלגיה בתאריך 10 ליוני 1938. אמי נולדה באוקריינה. אבי נולד כמוני בבלגיה. אמי הייתה רופאה ואבי היה אדריכל. הייינו בבית שלושה ילדים.

סיפור זכור מהורי:

בהתחלת המלחמה אבי שירת בצבא בבלגי. אמי דאגה שהגרמנים יגיעו לאנטוורפן. אמי ארזה כמה דברים וברחנו מבלגיה ללא אבא שלנו כי היא דאגה שאנחנו בסכנה. בלגיה נכנעה לגרמנים אבי השתחרר מהצבא וחזר לאנטוורפן. וגילה שהדירה שלנו ריקה. בלי שידע איפה אנחנו הוא התחיל לחפש את המשפחה הוא מצא  אותנו בטיילת בחוף הים במקריות. יצאנו מבלגיה לעבר צרפת ולאחר מכן ברחנו לפורטוגל זאת הייתה דרך מתישה וארוכה מאוד.

עליה לארץ:

עליתי לארץ בשנת 1968 באפריל. הייתי בת 30. המסלול היה ישירות מניו יורק לארץ.

סיפורים מיוחדים מהעלייה:

שנחתנו בשדה התעופה פתחו את דלת המטוס ואני יצאתי והדלת הייתה נמוכה ואני לא כופפתי את הראש וחטפתי "זבאנג" בראש.

המקום הראשון בו הייתי עם משפחתי היה ברמת גן. בעלייה הייינו בעלי ישראל, בני הגדול אבנר ואני. הציפיות וחלומותיי היו "החזרה הביתה" הרצון להגיע לארץ ישראל וגןם שלא נצתרך צבא אחרי הניצחון בששת הימים. הזיכרון שלי הוא שהלכתי בפעם הראשונה לטיפת חלב עם בני ולא ידעתי לדבר עברית אז האחות דיברה איתי צרפתית.

היסטוריה

הרקע ההיסטורי שלי היה חלק מהשואה ברחתי מבלגיה בשנת   1939 וניצלנו.

נוף

ביתי בניו יורק היה בבניין לבייתנו היו שלוש קומות. ליד בייתי היה סנטרל פארק. חצר המשחקים שלי הוא סנטרל פארק. היה בשכונתנו בית כנסת והיה מרחק של 10 דקות הליכה.

יהדות

הרגע בו הרגשתי שאני יהודייה הוא שבכל שנות לימודיי  לא באתי ללמוד בחגים ויצאתי מוקדם מהלימודים בכדי שאוכל להיות בבית בכניסת שבת וכשהגעתי לארץ ההרגשה הייתה מדהימה שהלב מתחמם באהבה שהגעתי למקום  שכל מנהגיי התקיימו במקום אחד לכלל הציבור  היהודי. הקשר שלי ליהדות הוא שגדלתי בבית דתי שהתבגרתי והמשכתי כמו שגדלתי וקיבלתי בהבנה את המוסר של הדת היהודית. החוויה שלי היא שנסעתי לסין בשנת 1984 נסעתי לבד הרבה אנשים ביקשו ממני להסביר להם את האמונה שלי וזה היה רגע כל כך מיוחד שאין אף אחד מסביבי וכולם רצו  ללמוד ממני.

שם המשפחה שלי: "מועד"

בערך לפני כ-300 שנים איש למדן בכפר קטן במזרח אירופה היה צריך לבחור שם משפחה בגלל  שבתקופה זו הוא למד על החגים הוא בחר בשם מועד כשם משפחה

שמות מיוחדים: אחי האמצעי – פניאל

עצמאות

זכור לי על קום המדינה שבקום המדינה גרנו באמריקה ובסוף הארוחה קמנו ושרנו "התקווה". בקום המדינה הייתי  ילדה קטנה בניו יורק. הרגשתי שמחה גדולה.

תרבות ומנהגים

אני עוסקת בספרות ילדים. התחביבים כיום: לאהוד ולשחק כדורגל, לקרוא ספרים, לראות סרטים ולפנק את הנכדים. התחביבים בעבר: כתבתי חומר ל"סטאנדאפ" והצגתי.

זיכרון משמעותי

הזיכרון הכי משמעותי שלי הוא הספר הראשון שלי שיצא לאור במדינת ישראל, בעברית. בשנת 1985. כאשר עליתי ארצה בשנת 1968 לא ידעתי מילה בעברית. הייתי אמא לשלושה  ילדים קטנטנים. לא יכולתי ללכת לאולפן. כל מה שלמדתי היה מהמכולת ומילדיי. בעוד אני עסוקה בעבודות הבית שמעתי את ילדיי שרים "ברלה, ברלה צא החוצה"…

לקול צליל החלזונות בכיסיי ילדיי עלה לי הרעיון לכתוב סיפור בעברית. העברית  שלי היתה עילגת ביותר. פתחתי דפי זהב והלכתי למו"ל כתר. הוא החליט להשקיע בי… הרעיון מאוד מצא חן בעיניהם. מאז ועד היום הוצאתי 9 ספריי ילדים והקמתי את האתר ברלה.

זהו זיכרון שנחרט בי כי ניצחתי!!! הצלחתי להכנס לרשימת הסופרים בא"י , למרות העברית הדלה שהיתה בפי, הצלחתי להגיע לבתים רבים בישראל ולהכנס ללב הילדים הזכים.

הטבעתי חותם

זכיתי ב"פרס סידני טיילור" (2005) לספרות ילדים מטעם אגודת הספריות היהודיות בארה"ב. עבור הספר  "זמן אמת". מבחינה מקצועית הגשמתי את שאיפותיי. יש לי 7 נכדים, כן יירבו!