מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מאיר פיינשטיין – מעולי הגרדום

נכדתי שילי בש ואני בפרויקט שורשים
מאיר פיינשטיין
רימון בין לבבות

אני חנה בש, סבתא של שי לי נכדתי הבכורה, הראשונה מתוך חמישה נכדים. משפחת בש היא משפחה ירושלמית שחייתה בירושלים החל מהמאה ה17. אמנון בש הוא סבא של שילי והוא דור שביעי בירושלים. המשפחה חייתה בצל מאורעות רבים שהיו בארץ בתקופת השלטון הטורקי שהכביד על התושבים. החל משנת 1915 שלטו בארץ ובעיר הבריטים. הבריטים הכבידו עוד יותר והטילו איסורים רבים על התושבים. הם העדיפו את הערבים על פני היהודים. היהודים שאפו תמיד להיות עם חופשי בארצו ולבנות בארץ ישראל מדינה יהודית. רבים מבני משפחתי היו פעילים בארגונים צבאיים לאומיים כנגד הבריטים. אחד מבני המשפחה היה מאיר פיינשטיין ,דודו של אמנון, סבה של שי לי.

מאיר פיינשטיין

תמונה 1

מאיר פיינשטיין חבר לאצ"ל – ארגון צבאי לאומי. בתאריך 30 באוקטובר 1946 תכננו אנשי המחתרת פיצוץ בתחנת הרכבת בירושלים כחלק ממאמץ הארגון לפגוע בתשתיות הבריטיות ולשתק את התנהלות השלטון. בפעולה השתתפו שמונה צעירים, שניים מהם כבר שהו בתחנת הרכבת מחופשים לסבלים ערביים, מאיר פיינשטיין שימש כנהג הקבוצה. הפעולה לא הצליחה, פיינשטיין נפצע, נמלט, נכנס לבית הקרוב ונפל, בעקבותיו הגיעו שוטרים בריטיים שעקבו אחרי הדם. הוא נתפס והועמד למשפט, כמובן בבית משפט בריטי. בחודש אפריל בשנת 1947 בית המשפט הבריטי גזר עליו את דין מוות בתלייה, ואת משה ברזני חברו לפעולה. שניהם החליטו להמשיך במלחמה נגד הבריטים ולא להיכנע למצב הקיים. בעקבות זאת חבריהם שמחוץ לכלא הבריחו להם פצצות רימון שהוכנסו לתוך תפוזים, התפוזים הועברו יחד עם האוכל. המטרה הייתה להתפוצץ ולפוצץ יחד איתם את בית הכלא.

מבנה רימון היד המוסתר בתוך קליפת תפוז

תמונה 2

בתאריך21 באפריל 1947 הם נידונו למוות בתלייה. השניים היו נחושים לא לתת לבריטים לפגוע בהם. בשתיים בלילה בערב הקודם עמדו משה ומאיר חבוקים אחד ביד השני, בידו של משה היו הרימונים. מאיר עישן סיגריה בה הצית את פתילי הרימון. הם שרו את התקווה ושמו קץ לחייהם על מנת שלא ליפול בידי האויב. נשמע קול נפץ עמום ברחבי הכלא וכולם הבינו כי יד הבריטים לא תהיה בהם.

האירוע השאיר רושם עז וקשה בתוך המשפחה והעלה שאלות והרהורים. האם זו הדרך? האם צריך להקריב עצמנו למען המטרה? היום כשיש לנו מדינה ואנו חזקים וחסונים נמשיך לשאוף, לחיות לבטח בארצנו וננסה להשיג שלום, לא במחיר כזה כבד. האירוע עורר הדים נרחבים בישוב בארץ ונתן אלתרמן כתב לזכרם שיר. בעיני רבים נחשבו השניים לגיבורים. האצ"ל והלח"י הכריזו עליהם כעל בעלי "תהילת עולם". אף על פי שהביע בדרך כלל התנגדות נחרצת לדרכם של האצ"ל והלח"י, כתב עליהם נתן אלתרמן שיר אוהד שפורסם בטורו "הטור השביעי" (להלן חלק ממנו):

אל נסב את עינינו, לשווא נתכחש להודה של אותה שעת-ליל. שווא נידום. כי דוברת לשון האש בה שרפו את עצמם השניים. … כי עד רגע, למעלה מכל קהלם, נצבו שני נידונים, עם הרב נצבו, יחד. וזמרו בשלושה את אדון-עולם, אחר צאת מהם אֵם מתייפחת. … בשעות שכאלה מפסיד את הקרב האויב. החורק שיניים. לשעה שכזאת, הדולקת לא לשווא, נועדו המתים השניים.

אני שילי בש נכדתה של חנה בש מוסיפה וחושבת שהסיפור מאוד מעניין ועצוב עם מסר. הופתעתי לגלות על הסיפור ונדהמתי מההקרבה והסיכון. אני מקווה שלא נצטרך להקריב את עצמנו.

הזוית האישית

סבתא חנה בש :זו תכנית חשובה ומשמעותית לקשר רב דורי, עבור נכדים וסבים וכן לשם העצמת הזהות היהודית והקשר לארץ ישראל ומורשתה.

הנכדה שי לי בש: אני למדתי הרבה וגיליתי עוד דברים על סבתא שלי. מאוד נהניתי, התכנית מאוד חשובה ומחזקת את הקשר עם סבתא.

מילון

אצ"ל
הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי שנוסד בירושלים בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה", בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט. מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". אנשי הארגון הצטרפו לצה"ל עם הקמתו. (ויקיפדיה)

מאיר פיינשטיין
מאיר פיינשטיין (5 באוקטובר 1927, ט' בתשרי ה'תרפ"ח - 21 באפריל 1947, ב' באייר ה'תש"ז), מעולי הגרדום. היה לוחם במחתרת האצ"ל, שנתפס על ידי הבריטים והתאבד בצינוק לפני שעמד להיות מוצא להורג. (ויקיפדיה)

עולי הגרדום
עולי הגרדום, או הרוגי המלכות, הם תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה. עשרה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושני הנותרים - על ידי בית דין מצרי. עשרה מהנדונים הוצאו להורג בתלייה ושניים מהנדונים שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כי דוברת לשון האש בה שרפו את עצמם השניים“

הקשר הרב דורי